השבת כבר אוטוטו בפתח וכהרגלנו בקודש, את הדרשה המקדימה ייתן לא אחר מאשר "רבי ערן בעל הבלוז"…

ערן:
למרות שהוא הרבה פחות מוכר מפסטיבל וודסטוק, רבים סבורים שפסטיבל מונטריי (Monterey Pop Festival), שהתקיים שנתיים לפני האח המוכר יותר שלו, עלה עליו בכמה דרגות.
הסיבה לכך היא לא רק העובדה שמדובר בפסטיבל הרוק הגדול הראשון אי פעם, ובזה שהתחיל שרשרת ארוכה של פסטיבלים, שחלק טוענים שסופה בוודסטוק ואחרים דווקא סבורים שלא נגמרה עד היום. גם העובדה שמאסטר הסיטאר ראווי שנקר, הבריטים המחורעים "המי" וגיטריסט בשם ג'ימי הנדריקס הופיעו שם לראשונה מול קהל אמריקאי גדול, לבדה לא תספיק כדי להסביר את זה.
כי מעבר לכל אלה, שלושת הימים של הפסטיבל במונטריי, קליפורניה, פשוט מלאים במוזיקה טובה, כמעט ללא נפילות. האוריינטציה הכללית בפסטיבל היא פחות רוקנרולית ויותר בלוז-סול-פולק-פסיכדלית מאשר זו של וודסטוק, ככל הנראה בגלל שהפסטיבל נערך "בזמן אמת": השבוע לפני 46 שנה. כלומר, אמצע יוני. כלומר, תחילת הקיץ. ועל הקיץ של 1967, שזכה לכינוי קיץ של אהבה, לא צריך לפרט יותר מדי: רק נגיד שפסטיבל מונטריי נחשב ליריית הפתיחה של התקופה המוזיקלית והתרבותית המרתקת הזאת.

את הסט-ליסט הבלתי נתפס הרכיבו, בין היתר, אוטיס רדינג, סיימון וגרפינקל, ג'ניס ג'ופלין, ו"המי" בהופעה מפוצצת במיוחד. וזו רשימה חלקית ביותר. ב-1968, שנה בלבד אחרי שקהל הרבבות התפזר איש איש לביתו, יצא סרט של הדוקומנטריסט D.A. Pennebaker, שאחראי בין היתר קודם לכן לסרט על דילן Don't Look Back המפורסם מ-1966, שמתעד את סיבוב ההופעות החשמלי הקונטרוברסלי שלו באנגליה. הסרט מתמקד בקהל ההיפי ובהופעות המחשמלות על הבמה, וכמו סרט מוזיקה טוב באמת, נותן למוזיקה – ולא לאנשים מעצבנים שחושבים שהם יודעים לפרשן אותה – לדבר.

הנה, מתוך הסרט של פנבייקר, קאנד היט עם הטייק שלהם על Rollin' and Tumblin', אחד משירי הבלוז הפופולריים ביותר בכל הזמנים – ואולי המקפיץ ביותר שבהם.
שבת שלום מקולומבוס…

http://www.youtube.com/watch?v=3vFOqp-BeJk