בצער אנחנו נאלצי

בצער אנחנו נאלצים להפרד משנת 1968 שהיתה מלאה בפריחה, התחדשות וכמות פשוט אדירה של מוזיקה משובחת.
אז לפני שאנחנו נפרדים אנחנו רוצים להגיד לכם את שמות הזוכים בתיק מעוצב במהדורה מוגבלת של קולומבוס מההגרלה שערכנו בשידור הישיר ברדיו מרכז העיר אתמול. הזוכים הם: ורד נגיד, איטה ליכיניצר ויעל עמית. תתחדשו…

ועכשיו אנחנו עוברים הלאה אל עבר שבוע חדש שאנחנו בטוחים שתאהבו.
לאורך השנים קולנוע ומוזיקה הולכים יד ביד. משלימים אחד את השני ונותנים למקביל שלהם ערך מוסף חשוב. שתי צורות של אמנות שלא היתה להם ברירה אלא להפגש.
הפלטפורמה הזאת של מוזיקה לסרטים פתחה תחום חדש ומרגש בתחילה למלחינים ואח"כ כשהסכר נפרץ, לאמנים ולהקות שקיבלו השראה מהדימויים על המסך כדי לייצר מוזיקה חדשה.
מעבר לזה נוצר ז'אנר של פסי-קול המורכבים משירים של הרכבים שונים שבהם כל קטע מייצג משהו מהחזון של יוצרי הסרט.
זהו עולם רחב ומעניין בתוך תעשיית המוזיקה ואותו אנחנו ננסה לחקור השבוע.

בשנת 2004 ביים ווס אנדרסון את "The Life Aquatic with Steve Zissou", דרמה קומית על במאי סרטים דוקומנטרים שמנסה לתעד בלב ים יחד עם שורה של דמויות מוזרות את הכריש שטרף את חברו הטוב ביותר. חוץ מזה שזה סרט נהדר, יש לו גם פסקול מעולה מלא בשירים מצויינים משנות ה-60, ה-70 ועוד. אבל חוץ מפס הקול הרשמי, יצא לסרט פסקול נוסף ובו Seu Jorge, המוזיקאי הברזילאי שר משירי דייויד בואי, אבל בפורטוגזית.
שורה של ביצועים מעולים שאת חלקם הוא מבצע גם בסרט עצמו כשחקן מן המניין.
הנה דוגמא מתוך הסרט, שיהיה לנו שבוע מצויין…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0