השבוע ב״שישי ובל

השבוע ב״שישי ובלוז״, ערן מסביר איך קיץ יכול להיות מצב חברתי ותודעתי ולא רק תיאור של הטמפרטורה בחוץ…

ערן: בשכונה אחת בסן פרנסיסקו, הייט אשבורי, התאספו בקיץ 1967 קרוב למאה אלף איש, שבגלל הצורך בתווית נוכל לכנות אותם "היפים". ההתאספות ההמונית לא הייתה מקרית, אלא באה בהמשך ישיר לתהליך חברתי תת-קרקעי ארוך בו צעירים אמריקאים החליטו שנמאס להם מהשמרנות, מהחזירות וממלחמות מיותרות ושהם רוצים שינוי. כדי לתאר בצורה סבירה את ההשלכות של מהפכת ההיפים יש צורך בקורס שלם באוניברסיטה, לא בפוסט בקולומבוס.
בכל אופן, "קיץ של אהבה" היה השם הכללי שניתן לתופעה, כאשר "קיץ" בהקשר הזה הוא לא רק תיאור של עונה בשנה אלא מטאפורה לשחרור מעכבות העולם הישן – משאלת לבם של צעירים בכל מקום ובכל זמן.

אולם בתוך המציאות היפה והקייצית להחריד הזאת היה טיפוס אחד, שלמרות שפעל באותה תקופה ובאותו מקום ולמרות שהרקע שלו היה אמור להוליך אותו להיות היפי מן המניין, כזה שמנגן פסיכדליית-אורגן ושר על חדי-קרן מעופפים, ראה את העולם קצת אחרת. אמנם כתבנו פה בקולומבוס כבר לא פעם על קפטן ביפהארט (למען האמת, מורדי ואני מעריצים כל גרעפס שהאיש אי פעם תקע), אבל נדמה שאי אפשר לסיים את שבוע קיץ בקולומבוס בלי להתייחס לאיש מדבר מוהבה (Mojave Desert) המוזר והגאוני הזה.

דון וליט נולד בקליפורניה שטופת השמש ב-1941 וחי בה כל חייו. כשהיה בן 13 עברה משפחתו מהעיר למדבר מוהבה בקליפורניה, שם בין היתר פגש את פרנק זאפה, לימד את עצמו לנגן על סקסופון ועל מפוחית והקים ופירק מספר להקות R&B. אחרי שעבר לקולג' לניסיון כושל בן סמסטר אחד בלבד ואחרי שגם זאפה עבר ללוס אנג'לס כדי לייסד את אמהות ההמצאה שלו, הבין ואן וליט (בשלב זה הוא החליט, מסיבות לא ברורות, להוסיף "ואן" לשם שלו) שהעמדת הפנים העירונית היא פשוט לא בשבילו. אז הוא חזר לביתו במדבר, אימץ לעצמו את השם קפטן ביפהארט, אסף סביבו חבורת מטורללים כמוהו והתחיל לעשות מוזיקה. ההשפעה העיקרית עליו בשלב זה – כפי שתכף תשמעו – הייתה המוזיקה של הזאב המיילל הגדול משיקגו.

האלבום היחיד שיכול להיות רלוונטי לדבר עליו בשבוע קיץ הוא למעשה גם האלבום ה'נורמלי' היחיד של הקפטן. Safe as Milk אמנם יצא ב-1967, אבל נדמה שכל קשר בינו לבין הפסיכדליה של התקופה מקרי בהחלט: הוא נע באינטנסיביות בין רוקנרול לבלוז ל-R&B, כשמעל הכל מתנשא הקול הבלתי אפשרי (מנעד של 5 אוקטבות היה לו, למטורף) של הקפטן וכתיבת השירים האסוציאטיבית שלו, שבאורח פלא נעה בין המגוחך לגאוני.

הנה ביפהארט והלהקה שלו בהופעה על חוף הים בקאן, עם השיר שפותח את האלבום המדובר. הקפטן שר "נולדתי במדבר", אבל מזכיר באותה נשימה את ניו אורלינס, בית הייצור המוזיקלי האמיתי שלו. לא משנה מה, רק אל תקראו לו היפי.
שבת שלום מקולומבוס…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0