כמו כמעט בכל שבוע, תומר מקבל זכות ראשונים על הנושא השבועי. היום התפקיד שלו היה להכניס אתכם לאווירה של קיץ…
תומר:
חם בקיץ הישראלי. קיץ שיכול לעתים להמשך רוב השנה ואפילו להפציע לכמה ימים באמצע נובמבר. אבל קיץ זה כיף (רוב הזמן), למרות שהאופי הישראלי מכריח אותנו להתלונן כל הזמן; בחורף אנו רוצים קיץ ואילו בקיץ אנחנו רוצים חורף. אני משאיר את העדפתי האישית לקיץ.
קיץ זה ים לצד זיעה, כפכפים משולבים עם מכנס קצר, אבטיח שבא הכי טוב, אוטובוס מלא בניחוחות קשים, רחובות מלאים בנשים יפות וכמובן – השראה אינסופית למוזיקה שמתבשלת הכי טוב עם השמש הזאת בחוץ.

במאי 2005 התמזל מזלי והתחלתי לעבוד בחנות מוזיקה בירושלים, מזלי שיחק פעמיים ועבדתי תחת בן אדם מקסים, מנטור ומושא להערצה בשם אסף רחמני. אסף הכיר לי המון מוזיקה, ישראלית בעיקר. "שלהי קיץ" של מיכה שטרית היה מהראשונים מבין המון אלבומים שנצרתי עמוק בפנים.

הקיץ לא זר לאף אחד שבילה לפחות כמה שנים במחוזותינו. מיכה שטרית הוא אחד מאלה שמכירים טוב את הקיץ. את הקריירה המצוינת שלו יחד עם הנטאשות כולנו מכירים ואני מאמין שגם מעריכים עד אין קץ, אבל זו דווקא הייתה קריירת הסולו של אותו בחור שקט וביישן שעשתה לי את זה. לאחר שני אלבומים (מסמרים ונוצות, סנטיאגו דה קובה) יצא אלבומו השלישי בהפקה עצמית ותקשיבו – איזה אלבום! עצם העובדה כי האלבום יצא בלי "עזרה" של חברת תקליטים כזו או אחרת, נתן לשטרית את החופש האמיתי להוליד את אחד האלבומים החשובים והיפים בשנים האחרונות(האלבום יצא ב-2005). שטרית, עדיין ביישן ומופנם, קיבץ סביבו את חבריו הטובים (ברי סחרוף, ז'אן ז'אק גולברג, לואי להב ורביב גזית) ואנו קיבלנו אלבום אישי, נוקב, בעל ביקורת חברתית, ציני בקטע הטוב ובעיקר מרענן כמו פחית קולה בצבא. מיכה שטרית כתב, הלחין ושר את האלבום לצד פרשנות משלו לגדולים כמו סלמאן מצאלחה, שלמה אבן גבירול ואריק לביא. שטרית לא מנסה להמציא את הגלגל מחדש, את זה הוא משאיר לצעירים לפי דבריו, אלא פשוט שר ומנגן במה שמרגיש כמו בריזה נעימה בחמסין הארץ-ישראלי המוכר.

האלבום רובו פולקי, ושטרית מוכיח שוב שיש בו יותר מעוד חבר של נטאשה. העיבודים עדינים וההתעסקות היא בעיקר במה קורה לנו כעם שלם ולו כאינדיבידואל, חוויות שלמות לצד תווים רכים, התעסקות בעיקר ושלווה תמימה – כזאת של פעם.

לפני שאסיים חשוב לי להעביר משהו – יש משהו בחברות התקליטים הישראליות (ברובן בכל אופן) שמסרס את האמן, מכתיב לו ובעיקר הורס את היצירה הזאת שנקראת מוזיקה. הבחירה של מיכה שטרית להוציא את האלבום עצמאית מראה, מעבר לאומץ, שיש כאן עדיין יצירה טובה, רעננה ואמיתית.
חם היום, ויש לי הרגשה שיהיה עוד חם השבוע, אז הנה הזדמנות לצנן את עצמכם עם יצירה ישראלית שכאן להשאר…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0