כהרגלו בקודש, ת

כהרגלו בקודש, תומר מוציא לדרך את השבוע, הפעם על אחד האלבומים המזוהים ביותר עם הרוק האמריקאי של שנות ה-90…
תומר:
שבוע 38 בקולומבוס הוקדש למפיקים, חשיבותם ליצירה הסופית, אוזניהם החדות, ידי הזהב- התואר קטן לאנשים הגדולים. ריק רובין, שהפיק בן היתר לביסטי בויז, מטאליקה, ג'וני קאש ועוד רבים וטובים, אחראי בצורה משמעותית לצליל שלמדנו להכיר ולאהוב, והפך מהר מאוד לאבן דרך בעשור המופלא של שנות התשעים, במקום שבו הכל אפשרי.

התמזל מזלי, וכמו הקפטן לא מזמן, תפסתי שתי ציפורים במכה השבוע. 
בשביל רבים וגם בשבילי, "Blood, Sugar, Sex, Magik" הוא פסגת היצירה של רד הוט. אחרי ארבעה אלבומים טובים, אבל עדיין פושרים יחסית לכשרון החבוי שם בפנים, מגיעה התפנית החדה. בין המוות המיותר של הכבוד הישראלי שלנו בגולה – הלל סלובק, להצטרפות שעשתה הכל אפשרי- של ג'ון פרושיאנטה הענק, התבשל לו משהו, משהו שאפילו חברי הלהקה לא העריכו שיהיה כל כך עצום ומשמעותי. זה אותו אלבום, חמישי במספר, ששפך אור על החבר'ה מלוס אנג'לס בקנה מידה מבהיל ומהיר.

מאי-יוני 1991. חברי להקת רד הוט (למעט צ'אד סמית', שחשד כי הטירה רדופת רוחות) נכנסים לטירה מבודדת ששכר רובין. ריק הגה את הרעיון של הטירה, הפלפלים אהבו, והגלגלים החלו לנוע. כשאני מאזין לאלבום הזה, הדבר הראשון שעולה לי לראש זה שהחבר'ה האלה פשוט רצו להספיק הכל. 
אנתוני קידיס כהרגלו בקודש, שוחט פרות קדושות ולא מפחד לדבר על התמכרות לסמים, סקס, תאווה ושאר פירות אסורים. הפסיכדליה והייחודיות שהביא עימו פרושיאנטה, הרצון של כולם לעשות פה משהו סוחף ושאפתני, הכל החל לקרום עור וגידים וליצור משהו מיוחד וחדש. 

התבנית באלבום לא קבועה, ומעברים חדים קורים לעיתים תכופות, הפאנק האופייני נשמר, אבל ההרכב קצת השתנה, ואיתו גם התוספות המעניינות שגורמות לאלבום להיות כל כך שלם. עצם העובדה שכתיבתו, הלחנתו והקלטתו של האלבום באותה טירה תרמה רבות. 
הרעיון הגאוני ושיטת העבודה של ריק רובין, הוציאו מההרכב את המקסימום, כולם חלקים בלתי נפרדים ממה שיזניק אותם עמוק אל חיק העולם. 
זה בעיקר אלבום כן ובלי מעצורים. קידיס, בדרכו הבוטה ועדינת הנפש, מצליח להעביר את הרגשות שלו, של כולנו לפעמים, בצורה כל כך מובנת והגיונית. פאנק ורוק אלטרנטיבי שנותנים בראש, לצד בלדות ופסיכדליה אחרת כזאת, שעושים בטירות או משהו בסגנון – מעניקים לאלבום, שנולד לצד התינוק של נירוונה- מעמד של כבוד כחלק בלתי נפרד בסצנה האמריקאית של שנות התשעים.

האלבום המלא:

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0