זהו, סיימנו את שב

זהו, סיימנו את שבוע הצמדים שלנו. כמובן שזה שבוע שיכול להמשיך הלאה ולהתארך אבל הספינה צריכה לנוע ולחפש מקום חדש לעגון בו. אני מקווה שנהניתם כמונו.

לפני שבועיים שאלנו אתכם מהם השבועות שהייתם רוצים שקולומבוס יעסוק בהם בזמן הקרוב. בשבוע שעבר אימצנו את ההצעה של קובי לשבוע זוגות והשבוע אנחנו ממשיכים ברצף ולוקחים לטיול את ההצעה של יואב שהזכיר לנו ששבוע ניינטיז בריטי היה מאוד טוב והציע לעשות אחד על הצד השני של האטלנטי. אז תודה יואב, כך באמת יהיה.

שנות ה-90 באמריקה הם תקופה מאוד חשובה להתפתחות ולתחייה החדשה של המוזיקה ביבשת. זה עשור בו השוליים פגשו את המיינסטרים עם עלייתו של הגראנג' אל מרכז הבמה, עשור בו נולד המושג מוזיקת אינדי כדי לזהות את הלהקות שבאמת פועלות בשוליים של תעשיית המוזיקה, זה העשור בו קם לתחייה מושג הסינגר/סונגרייטר שהיה כל כך חשוב בשנות ה-70 ופינה את מקומו לכמה שנים טובות, זה העשור בו הפופ הפך למפלצת נוצצת לה הכל מותר וזה גם העשור בו ביססו את מעמדם האר אנ בי וההיפ הופ החדש שחווה התפוצצות והגיע לגבהים אותם הוא לא ידע.

ונפתח עם אריקה באדו, מי שרכבה לשערי המוזיקה השחורה האמריקאית על סוס שנקרא נאו סול. היא הצליחה ליצור שילוב נהדר של אר נ בי עם היפ הופ אקוסטי והמון השראה מדיוות הג'אז של שנות החמישים והבלוז הישן עוד יותר. זה "On & On" משנת 1996.
שיהיה שבוע טוב מקולומבוס…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0