יום רביעי כבר הגיע וכהרגלו בקודש מורדי בא ברע, הפעם אפילו בצמד…
מורדי:
Al cisneros ו-Chris haikus שימשו כחטיבת הקצב של להקת Sleep עד שהקימו את Om, שם הם מייצרים מטאל היפנוטי ורפיטטיבי שנשמע מעט חריג בנוף המוזיקלי.

כבר בעצם הקמת ההרכב, שמתבסס אך ורק על באס ותופים, השניים הציבו לעצמם אתגר גדול מכיוון שמדובר בכלים עם מנעד צלילים מוגבל יחסית ודי מונוטוני. גם הבחירה לנגן מטאל לא מובנת מאליה שכן הסגנון מתאפיין לרוב באינטנסיביות שקשה להשיג בעזרת 2 כלים בלבד.
מתוך האילוצים האלה צמחה להקה מרעננת שנשענת על עקרונות בסיסיים במוזיקה, אבל נותנת להם טוויסט מעוות ומפתיע.

במקום לנסות להידמות להרכבים קלאסים של גיטרה באס תופים, הצמד בחר להיצמד למגבלות שלו אבל באותו זמן לחלץ מהם את המירב. הסאונד של הלהקה אפוף כבדות מיוזעת ודביקה כיאה למטאל, אותה הם מטבלים במונוטוניות מכוונת שמכניסה את המאזין למעין טראנס שנמשך זמן רב.
כן, השירים של Om לא קצרים (בלשון המעטה). האלבום Conference of the birds מ-2006 למשל מורכב מ-2 רצועות
בלבד, אחת באורך 16 דקות והשניה 17 וחצי. זה לא פשוט "להחזיק" קטעים ארוכים כל-כך בלי גיטרה, או אפילו איזה חליל
שיתן משב רוח רענן וישבור את הכבדות, ובכל זאת איכשהו Om עומדים במשימה בכבוד רב.

כדי להנות מהמוזיקה של Om מומלץ לפנות זמן. אלה לא שירים קלילים וקצרים באורך 3-4 דקות שאפשר לשמוע על הדרך,
אלא יצירות שואבות ומרתקות שזקוקות ליחס אישי וחם. מי שזכה להיות בהופעה שלהם ב"אוגנדה" בירושלים לפני כמה שנים
יודע על מה מדובר. מי שלא, יכול להתרשם מהקטע הבא…

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0