ברוכים הבאים ל"

ברוכים הבאים ל"מורדי בא ברע". היום בתכנית: מורדי ממליץ לכם על סרט. ואפילו טוב…

מורדי:
מוזיקה היא חוויה סובייקטיבית. יש כאלה שיראו בה כלי לפורקן, מזון לנשמה, או הנאה גדולה. עם זאת, מעטים האנשים שחווים מוזיקה בצורה טוטאלית וחסרת גבולות עד כדי כך שהמוזיקה זורמת בעורקיהם, מחייה ומרוממת אותם לגבהים נשגבים.
דמות מוכרת שמייצגת את הזן הזה היא פרנק זאפה, אבל יש עוד מישהו שכדאי להכיר כשרוצים לרדת לעומקם של הצלילים.

Fred Firth מוכר לחובבי הרוק הנסיוני בעיקר כחבר להקת Henry Cow שהוקמה בסוף שנות ה-60 כשפרית' סיים עוד תואר אקדמאי בקיימברידג' והכיר שם את טים הודג'קינסון, ויחד הם יזמו את ההרכב המטורף. הפרה של הנרי הייתה יריית פתיחה לקריירה בלתי נגמרת של אחד המוחות המרתקים שניתן למצוא כיום בכל הנוגע למוזיקה, ומאז פרית' לא הפסיק ליזום ולשתף פעולה עם אמנים מכל גווני הקשת המוזיקלית (ביניהם רוברט וויאט וג'ון זורן), ואת התרומה שלו ניתן למצוא בלא פחות מ-400 (!) אלבומים שונים. בתוך שלל הפעילויות הוא מצא זמן להמשיך ולחקור כל דבר שמוציא צליל, החל מכלי נגינה סטנדרטיים ועד מגרפות, חביות ומה לא.

בין השנים 1988-1990 התלוו אל פרית' ניקולאס המברט ו-וורנר פנזל במטרה לתעד את האדם ופועלו. התוצאה: Step Across The Border, סרט דוקומנטרי לא שגרתי.
הדבר הבולט ביותר בסרט זו הבחירה בצילום שחור לבן בלבד, דרך מצלמה 35 מ"מ. שני יוצרי הסרט נסעו איתו ברחבי העולם ותיעדו מפגשים עם קולגות ואת שיתופי הפעולה ביניהם. באופן גאוני, הם לא ניסו להסביר את האיש ואת מה שהוא עושה, אלא רק צילמו והשאירו לנו את שאר העבודה.

המהלך הזה של להציג את הדברים כמו שהם, בלי פרשנות, הוא גם המפתח להבנת פרית' עצמו. הנטייה האנושית לקטלג דברים חוסכת מאמץ רב כשרוצים לשלוף דבר מה מהזיכרון או לקבל פרספקטיבה לגבי משהו חדש שאנו נתקלים בו. הצד השני של המטבע הוא שלא מעט דברים מתפספסים לנו כי בראש שלנו הם מתויגים תחת כותרת של משהו שאנחנו לא אוהבים. אצל פרית' הדבר הזה פשוט לא קיים, ואין דבר שאי-אפשר להשתמש בו.
בעולם שלו אין דבר כזה רעש, יש רק צלילים. רעש זאת פרשנות, ועוד פרשנות שלילית שגורמת לנו להתרחק מהדבר הזה. כשבוחנים צליל מזווית חדשה שבה אין טוב ורע, אלא רק את המאפיינים שלו, לפתע אפשרויות חדשות מתגלות.
בשבילו הכל זה מוזיקה, ומוזיקה היא הכל. צליל של כדור שקופץ על האדמה, דגני בוקר שנמזגים לקערה, מגרפה שמחליקה על חצץ – לכל אחד מהדברים הנ"ל יש צליל, ולכן הוא לגיטימי.

בניגוד לרוב הסרטים הדוקומנטריים, ב-Step Across The Border כמעט ואין דיבורים, ומהמעט שיש אפשר להבחין שפרד פרית' חי ומדבר על מוזיקה באהבה רבה ובצניעות. למרות הקריירה הארוכה והתארים הרבים, הוא מסתכל על העולם דרך עיניים של ילד. דוגמא לכך אפשר למצוא בקטע בסרט בו הוא בוחן צלילים של אורגן צעצוע יחד עם פעוט בן שנה בערך, ומתרגש לא פחות ממנו מכל תו שהמכשיר פולט.

נסיים עם המילים של פירת' מתוך הסרט, בהן הוא מסביר את הדרך בה הוא רואה את העשייה שלו:
"אין לי אשליות בנוגע למה שאני עושה. אני לא אגרור שינוי חברתי, לא נראה לי שזה אפשרי עבורי. כמובן, פעם חשבתי ככה, 'אנחנו יכולים לשנות את העולם!'. היום אני כבר לא מאמין בזה. אבל זה לא העניין. היום אני מאמין בשינוי דרך מעגלים קרובים יותר, קטנים יותר.
לא חושב שאני אהיה הצלחה מסחרית גדולה, ואני גם לא רוצה בזה ולא צריך את זה. שום דבר לא ישתנה ככה.
מה שמעודד אותי אלה מקרים שמישהו ניגש אלי אחרי הופעה ומספר לי שהוא הושפע מאוד ממה שניגנתי, והוא רוצה לדבר על זה. זה מה שחשוב באמת. זה קורה לא מעט".

הסרט המלא:

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0