נועה: אל הלב ההולם בחזה כבר התרגלנו, וכבר למדנו לא לשמוע את פעימותיו הקצובות, ואת תחינותיו להרגיש. כשמותר להרגיש העולם כולו משנה מראות, צבעים וצלילים, והמציאות כולה חדה ובהירה, פוצעת פנימה עד כאב. ויולטה דל כרמן פארה סאנדובל ידעה רק להרגיש. היא הרגישה את המציאות זוחלת בתוכה, עד שהתפרצה במוזיקה, באמנות ובעשיה פוליטית. ויולטה פארה לא הפסיקה ליצור ולפעול, וחוץ מלכתוב מוזיקה, לצייר ולפסל היתה פעילה במפלגה הקומוניסטית בצ'ילה, לקחה חלק ביוזמות חברתיות שונות, והובילה את חידוש מוזיקת העם הצ'יליאנית, The Nueva Cancion. בשילוב של יצירתיות אינסופית ומעורבות פוליטית עמוקה יצרה ויולטה פארה מהפכה אמיתית, והפכה לגיבורת תרבות של העם הצ'יליאני, ושל דרום אמריקה כולה.

בשנת 1966 כתבה והקליטה פארה את שירה "תודה לחיים" -"Gracias a la vida", שרובנו מכירים אותו מהביצוע העוטף והחם של מרסדס סוסה הגדולה. "תודה לחיים", היא שרה, ומתארת עולם טוב ומלא חסד, ומציאות מרהיבה ומופלאה, שהזכות לחוות אותה גורמת לה רק לרצות לומר: "תודה". כמה יפה, כמה אופטימי. כמה פשוט ונפלא.

כמה חודשים אחר כך, בחמישה בפברואר 1967, ויולטה פארה ירתה לעצמה בראש.

ואנחנו נותרנו עם "תודה לחיים", ספק מכתב התאבדות, ספק צוואה…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0