איתן: האיש הזה, שנולד תחת השם ג'ון סמית' הרט ונודע ברבים כמיסיסיפי ג'ון הרט, היה עוד סיפור מיני רבים ומופלאים על מוזיקאי בלוז בדימוס, שהקליט כמה שירים פעם בשנות ה-20, והתגלה על-ידי חוקרי מוזיקה בשנות השישים, כאשר היה גם בשנות השישים לחייו.
אבל מיסיסיפי ג'ון הרט היה שונה מכולם. את הסגנון המוזיקלי שיצר אי אפשר למקם בפה מלא תחת אף כותרת של ז'אנר. זה לא בדיוק בלוז, אם כי הוא נשען עליו ומסיט אותו למקום אישי ועדין יותר, עם פריטה קלילה על הגיטרה שמייחדת אותו כל-כך, וסגנון שירה רגוע ומרגיע במיוחד. זה לא בדיוק פולק, שוב מאותה סיבה, למרות שהיה ועודנו השראה ענקית להמון פולקיסטים וסינגר-סונגרייטרים עכשוויים.

מיסיסיפי ג'ון הרט הלך לעולמו "בשיבה טובה ועם חיוך", כפי שערן כתב כאן פעם, בנובמבר של 1966 דווקא, לא לפני שהספיק להקליט, במסגרת תחייתו של הבלוז בסיקסטיז (ותחיית הקריירה המוזיקלית שפקדה אותו לעת זיקנה), את אלבומו האחרון עם השם האירוני "The Immortal Mississippi John Hurt ". האלבום שהוקלט בלייבל Vanguard ושוחרר כשנה לאחר מותו – בסוף 1967, הכיל שירי בלוז ישנים לצד חדשים, שכולם ספוגים בקולו ומפרטו הנפלאים של הרט. הנה טעימה שתעשה לכם לילה טוב…

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0