בשביל מורדי שלנו

בשביל מורדי שלנו, העיסוק במיוחד והשולי הוא טבעי ממש כמו המיץ תפוזים של הבוקר. אפילו בין כל המפלצות של 1967, הוא מצליח לסחוט מהתקליטייה שלו פרק נוסף ומשובח של "מורדי בא ברע"…

מורדי: בשנת 1967 התפוצצו המון הרכבים ואומנים בודדים עם אלבומים חדשניים ומהפכניים. צלילים וטקסטים שונים ומשונים התקבלו באהדה בזכות אווירה תומכת; כזו שמתירה לחשוב אחרת, לנפץ גבולות ולהבליט את האינדיבידואליות של כל אחד ואחת. בתקופה כזו צריך להיות ממש, אבל ממש שונה כדי להתמקם בשוליים של המוזיקה.

כשפיטר סטמפל וסטיב וובר נפגשו בניו-יורק ב-1961 נרקם בניהם חזון חדש למוזיקה העממית והשמרנית – הפולק. בעיני רוחם הם פנטזו על סוג חדש של פולק, כזה שלוקח את המסורת אל הקידמה ומחבר ביניהן. משהו בסגנון של "וגר זאב עם כבש".
כדי לממש את החזון הוחלט על הקמת להקה חדשה; The Holy Modal Rounders.

כבר באלבום הראשון של ההרכב (שנת 64') היה ברור שמשהו גדול קורה, אבל רק 3 שנים לאחר מכן המודאל ראונדרס יגיעו
לפסגות הגבוהות ביותר שלהם עם תקליט משונה באופן קיצוני.
שיהיה ברור, לא מדובר על להקה שיכלה להצליח בגדול אם רק היו נחשפים אליה יותר אנשים, מכיוון שהם פשוט היו מוזרים מדי עבור רוב הקהל.
כשמסביבם כולם קיוו להיות מיוחדים, נדמה שהמודאל ראונדרס לא ניסו לבדל את עצמם ולהיות שונים, הם פשוט היו כאלה.

האזנה לאלבום Indian War Whoop מגלה את מה שהיה חריג בו; משך השירים, הטקסטים, סגנון השירה, ואיך לא – המוזיקה עצמה.
הדור ההוא של מוזיקאים ניצל עד תום את העובדה ששירים ארוכים קיבלו לגיטימציה, כשעד לא מזמן הם הוגבלו ל 2-3 דקות,
והתוצאה הייתה שירים ארוכים יותר שסבבו פעמים רבות באזור ה 5-6 דקות, ולפעמים עברו את רף ה-10 דקות לשיר.
לעומתם, המודאל ראונדרס נשארו עם השמרנות של הפולק ורוב האלבום מורכב מקטעים קצרים, כולל קטעי מעבר ששינו את התפיסה שאלבום הוא אסופה של שירים, והעניקו לו זווית חדשה שבה מותר למסגר שיר על-ידי קטע שקדם לו.
הטכניקה הזו בוצעה בהרבה חן, עם קולו המאנפף והליצני של סטיב, שמהבחינה הזאת מזכיר את רוקי אריקסון מה-13Th Floor Elevators.

הלהקה הזו הבינה דבר בסיסי מאוד שהפך אותה למיוחדת כל-כך; 'אל תדבר על, פשוט תהיה כזה'.
אז הם לא הרצו על חופש, הם פשוט היו חופשיים. לא דיברו יצירתיות אלא ירקו הברקות ללא היכר.
לא דיברו על שבירת מוסכמות אלא עשו מה שבא להם.
למזלנו מה שבא להם היה טוב כל-כך, שגם כשיותר מ-40 שנה עברו, הסאונד שלהם נשמע עדיין מקורי, רענן ומרתק ממש כמו ביום בו הוקלט.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0