אנחנו ב"שבוע יה

אנחנו ב"שבוע יהודים" בקולומבוס וכמו שכולנו יודעים, זהו יום חשוב מאוד ליהודים וליהדות. אז היום ב"שישי ובלוז" ערן עושה כבוד ליום הזה עם פוסט ששווה להתגייר בשבילו…
ערן:
זה נראה כמו סיפור מבטיח כבר מההתחלה: בחור צעיר, בן למעמד הפועלים ממזרח לונדון, נחשף לתקליטים של מוזיקה אמריקאית ישנה. הוא מתאהב ומחליט ללמוד לנגן על גיטרה ולנסות את מזלו בעולם הבלוז-רוק הבריטי, שהחל לקרום עור וגידים באמצע שנות ה-60. עם הזמן ההתמדה השתלמה, ואחרי ניסיונות שכנוע רבים הגיטריסט הצעיר מצליח לשכנע את ג'ון מאייל, מנהל בית הספר הגבוה ללימודי בלוז באי הבריטי, לתת לו צ'אנס ולהחליף בלהקתו גיטריסט צעיר מבטיח אחר בשם אריק קלפטון, שבדיוק עזב אותה והלך לערבב קצפת.

שמו של הנער הוא פיטר גרין, והסיפור שלו נשמע דומה למדי לסיפורם של מוזיקאים רבים. אלא שהרקע של גרין קצת שונה משל הקלפטונים למיניהם: שמו המקורי הוא פיטר גרינבאום, ילד יהודי מתוסבך קצת, שלצד בלוז אמריקאי גדל גם על מוזיקה יהודית מסורתית. ילד שלא חושב בצורה רגילה, ושהראש היצירתי שלו הוביל אותו, לצד הישגים מוזיקליים מזהירים, גם לאבד את השפיות ולשקוע במצבים פסיכוטיים די מוקדם בקריירה.

רבים, ואני ביניהם, מחשיבים את פיטר גרין לגדול הגיטריסטים של האי הבריטי. אחרי שעזב את הלהקה של מאייל, אחרי אלבום אחד מוצלח במיוחד (A Hard Road), איחד כוחות עם המתופף של הלהקה, מג'נון בשם מיק פליטווד, ועם הבסיסט שלה ג'ון מקוויי, ויחד הם הקימו להקה שהורכבה משילוב שמותיהם של השלושה: Peter Green's Fleetwood Mac. ההבחנה בין "פליטווד מק של פיטר גרין" לבין "פליטווד מק" סתם כך אינה עניין של מה בכך: מדובר בהבדלים של שמיים וארץ, בין להקת בלוז-רוק בריטית מהטובות שדרכו על הפלנטה הזו, לבין גלגולה השני כלהקת פופ-רוק אמריקאית שמכרה עשרות מיליונים בלהיטי קיטש דביקים למדי.

ההבחנה הזו גם חשובה כי היא עוזרת להבין מי היה פיטר גרין, מה הייתה המשמעות שלו בלהקה הזו וכמה נוכחותו המוזיקלית והאישיותית השפיעה עליה. הוא כתב את רוב השירים, ניגן גיטרה מובילה והנהיג כמעט לבדו את הלהקה הזו לסריה של אלבומי מופת בסוף שנות ה-60, עד שנכנס למצב פסיכוטי ב-1970 ונאלץ לעזוב. מאז גרין לא ממש הצליח להשתקם וקריירת הסולו שלו מעולם לא המריאה, אבל אפשר להירגע: המזכרת שהשאיר לנו משנותיו הגדולות היא אוצר בלום של מוזיקה – אוצר שרק מחכה שתלחצו עליו פליי.
שבת שלום מקולומבוס…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0