עד עכשיו דיברנו השבוע על זמרים, זמרות או להקות עם ייצוג יהודי. מה שעוד לא הזכרנו זה שגם מאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה העולמית, היו המון אנשים בעלי דם יהודי אשר עיצבו והשפיעו בצורה מכרעת על התפתחות המוזיקה במשך השנים.

אחד החשובים שבהם הוא ג'רי וקסלר, מי שהיה שותף ב"אטלנטיק רקורדס" והיה אחד הכוחות הכי משפיעים בתעשיית המוזיקה האמריקאית ובין היתר החתים את:(תתכוננו לכמה שמות מפוצצים) ריי צ'ארלס, ארית'ה פרנקלין, האחים אלמן, לד זפלין, ווילסון פיקט, הדייר סטרייטס, דאסטי ספרינגפילד וגם אחד, בוב דילן שמו(או רוברט צימרמן לשבוע זה).

כמו ילד יהודי מבית טוב, וקסלר נולד בברונקס שבניו-יורק וגדל בוושינגטון הייטס באפר מנהטן. את האהבה הגדולה למוזיקה שחורה הוא רכש כבר כנער, כשהיה מסתובב עם אביו במועדונים בניו-יורק ונחשף לשמות כמו בילי הולידיי, אלה פיטסג'ראלד ואחרים. מה שבטח אכזב את הוריו זה שהוא בקושי סיים שני סמסטרים ב"סיטי קולג' של ניו-יורק", נרשם ב-1935 לאוניברסיטת קנזס, נשר מספר פעמים ורק לאחר שירות צבאי שחישל אותו וגרם לו להיות יותר רציני, הוא נרשם שוב והשלים ב-1946 תואר בעיתונאות.

אחת העבודות הראשונות שוקסלר הצליח לקבל היתה משרת כתב בעיתון המוזיקה הנחשב- ה"בילבורד". הוא היה כתב מצטיין ודי מהר עלה בסולם הדרגות והפך לעורך בכיר. זה היה שם שוקסלר טבע את הביטוי- "rhythm and blues". או בקיצור R&B.

ב-1953 הוא עשה את הקפיצה הגדולה כשהפך לשותף באטלנטיק רקורדס יחד עם המייסדים אחמט ונסוהין ארטגון והיה אחד הגורמים שהפכו את אטלנטיק לאחד הלייבלים המצליחים באמריקה. היה לו חוש מפותח לזיהוי כשרונות ובמשך שנים הוא פשוט לא "הצליח" לטעות.
בשנת 1967 הוא קיבל את פרס מפיק השנה על העבודה שלו עם ארית'ה פרנקלין הגדולה באלבומים "I Never Loved A Man The Way I Love You" ו-"Aretha Arrives". כמו הרבה מפיקים יהודים בתעשייה, החיבור שלו לסול, לגוספל ולבלוז היה חזק מאוד והוא היה אחד השגרירים הכי להוטים של מוזיקה שחורה איכותית ומלאת נשמה.
את לד זפלין הוא החתים אחרי שקיבל המלצה חמה מדאסטי ספרינגפילד(הזמרת האנגליה שגם היתה חתומה בלייבל) ועפ"י הקלטות של ג'ימי פייג' עם ציפורי החצר.

ב-1987 הוא קיבל את הכבוד המגיע לו והוכנס להיכל התהילה של הרוק נ' רול. אפשר להרחיב עוד הרבה על התרומה של וקסלר, אבל גם זה לא יסכם את מידת ההשפעה העצומה שלו על המוזיקה והמצעדים האמריקאיים.
הוא מת ב-2008 במקום אליו יהודים אמריקאים הולכים כדי למות- פלורידה, וכשיוצר סרטים דוקומנטרים שאל אותו כמה שבועות לפני מותו מה הוא היה רוצה שיהיה כתוב על המצבה, הוא אמר- "שתי מילים: "עוד באס".

הנה שתי דוגמאות לדברים מעולים בהם וקסלר היה מעורב. תהנו…

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0