לאורך השנים כל כך הרבה מוזיקאים הסתבכו עם החוק, ובכל כך הרבה דרכים שונות, עד שיכולנו בכיף להמשיך לדבר על "פורעי חוק" במוזיקה עוד שבוע שלם. בכל מקרה, הגיע הזמן להפוך את התקליט ולעבור לשבוע חדש, תוך שאנחנו מקווים שהצלחנו לחשוף עוד פינה (אפלה למדי) בעולם המשוגע הזה שנקרא תעשיית המוזיקה.

ישראלים פטריוטים במיוחד אוהבים לנפנף בנתון לפיו למרות שהעם היהודי מהווה פחות מרבע אחוז מאוכלוסיית העולם, יותר מ-22% מהזוכים בפרס נובל לאורך השנים היו ממוצא יהודי. במוזיקה, בניגוד למדע, יהיה קצת יותר קשה לכמת את ההשפעה היהודית ולהציג אותה בצורה מספרית, אבל אין ספק שלאורך השנים יהודים רבים עשו מוזיקה, וחלקם הגדול גם השאירו את חותמם בצורה משמעותית. החל מכנרים ופסנתרים גדולים, דרך פולקיסטים ורוקרים דגולים והמשך כמעט בכל סגנון מוזיקלי אחר, מקומם של היהודים לא נפקד, והשבוע בקולומבוס נעסוק בהם.

על הקשר המיוחד בין יהודים לבלוז כתבנו פה לפני כמה שבועות בפוסט על מייק בלומפילד (נחשו מאיזה מוצא הוא). אחת הלהקות שממחישות את הקשר הזה הכי טוב היא הרכב קצר-ימים אבל די מוצלח, שהיה מוכר באמצע שנות ה-60 בניו-יורק כ"ביטלס היהודים". שימו לב לשמות המשפחה: אל קופר על קלידים ושירה; רוי בלומנפלד בתופים; דני קאלב וסטיב כץ בגיטרה; ואנדי קולברג בבאס. התוצאה הייתה בלוז-רוק לבן, קופצני ומהיר, מוזיקה לא יהודית במיוחד, אבל ככה זה באמריקה – הכל הולך עם הכל.
שבוע טוב מקולומבוס…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0