בשנת 2004 הוציאה להקת אלג'יר את אלבומה השני. האלבום הזה היה מעין בעיטה בפניו העייפות של הרוק הישראלי המנומנם. שילוב של רוק אמיתי ישראלי, דמעות ודיכאון ובית אבא. משום מה התקליט הלא פשוט לעיכול הזה הפך ל"להיט" ושירים מתוכו התנגנו ללא הרף ברדיו וגם אצלנו במערכת. בעקבות הבעיות הנפשיות של גבריאל בלחסן(שממשיך להוציא אלבומים מעולים ולא להיטיים בעליל) וחוסר יכולתו להופיע הלהקה חדלה מלהתקיים. אבל אנחנו נשארנו עם אלבום שהוא מסמך, שהוא מסע, שהוא ראיה לקיומו של רוק ישראלי אמיתי שמתחיל בביבים ומסתיים בלב של הרבה אנשים. לילה טוב מקולומבוס…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0