כנראה שאף פעם לא

כנראה שאף פעם לא נצליח להכניס שנה שלמה בשבוע אחד. זו גם לא המטרה. אנחנו מנסים להעביר את המהות של כל שנה ובאותו זמן גם לחשוף אתכם לכמה אמנים שלא מספיק אנשים מכירים ושאנחנו מאוד אוהבים. אחד מהם הוא דוק ווטסון. גיטריסט מחונן שהתעוור בגיל מאוד צעיר והתעקש שלא לתת לעוורונו להגביל אותו בשום דבר.

עד תחילת שנות ה-60 כשרונו של ווטסון הצעיר היה מוכר רק לסביבתו הקרובה בצפון קרוליינה. עד הרנסנס האמריקאי של מוזיקת הפולק שהביאה אנשים לרחרח קצת יותר טוב אחרי נגני פולק מקוריים וטובים. חברת התקליטים ואנגארד שהתמחתה במוזיקת פולק החתימה אותו וזכתה באמן כשרוני במיוחד בעל פריטה יוצאת דופן. אחרי ארבעה אלבומים בלייבל, ווטסון מוציא ב-66' את אלבומו החמישי שנקרא "Southbound", אלבום שמוכיח שהוא גם יכול לנפק חומרים מקוריים מצויינים ולא רק שירים עממיים מוכרים. דוק ווטסון הוא אוצר אמריקאי. תקשיבו בעצמכם. לילה טוב…

הנה ביצוע לטנסי סטאד מתוך אותו אלבום בהופעה חיה משנת 1979: 

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0