שנת 1966 הייתה שנה

שנת 1966 הייתה שנה עם כל כך הרבה מוזיקה איכותית, עד שקשה להחליט על מה לכתוב בקולומבוס בשבוע כזה. תומר בחר לפתוח לנו את השבוע עם "קצפת". התוצאה? פוסט דובדבן…

תומר:
סופר-גרופ: הרכב-על, להקה או קבוצה המורכבת משורה של מוזיקאים ידועים בזכות עצמם, בעלי מוניטין מוכח, כישורים מוזיקליים גבוהים מן הממוצע ופרסום רב בעולם המוסיקה (מתוך מילון מונחים מוזיקלי פרוגרסיבי).

בשנת 1966 קבעו חברי להקת "Cream" את המונח הזה, ולמרות ששרדו רק שנים מעטות – החותם שהשאירו על עולם המוזיקה הוא עצום. אריק קלפטון, אקס היארדבירדס שמאס בחיי הפופ המשעממים והחליט לעלות שלב ולפתח את הבלוז שהוא כל כך אוהב, השתפשף עוד טיפה יחד עם ה-Bluesbreakers של ג'ון מאייל ואז פגש את ג'ק ברוס, בסיסט משהו מפגר לגמרי, ואת ג'ינג'ר בייקר, מתופף לא מהעולם הזה. קצת אחרי צאת האלבום של הבלוזברייקרס הלך קלפטון להופעה של באדי גאי (גיא עבדי, למתקשים), והרעיון שהוליד את קרים החל להתבשל.

פאוור-טריו. ככה קוראים לזה. ככה קוראים ללהקה שמורכבת משלושה מוזיקאים שמנגנים על גיטרה/בס/תופים. קלפטון פתאום תפס את העוצמה שיש בהרכב כזה, אז הוא כינס את ג'ק ואת גי'נג'ר, וכמה חודשים מאוחר יותר נולד האלבום "Fresh Cream".
כפי שכבר הזכרנו בשבועות הקודמים שהוקדשו לשנים ספציפיות, אמצע שנות ה-60 היו שנות צמיחה ושגשוג מוזיקלי, והרצון לחדש, להפתיע ובעיקר לנסות הכל עמד בראשם של המוזיקאים כמטרה מרכזית. ב-1966 הגבולות נמתחו עוד טיפה, והיציאה המקובלת מהפופ הדביק לעבר פסיכדליה בשילוב כל דבר אפשרי הייתה בדיוק מה שהשלושה האלה היו צריכים.

לפני שנמשיך חשוב לציין –Cream" לא המציאו את הגלגל. הפסיכדליה החלה כבר להתפתח, יותר להקות לבנות עשו בלוז, אורך השירים עלה ועלה, ועוד. אבל מה שהלהקה הזאת עשתה זה ללטש את הכל בצורה הטובה ביותר.
האלבום הזה הוא מסע. מסע בין סגנונות מוזיקליים, מסע לאורך חיים של בן אדם. וכמו שכתבה פה אתמול נועה (כפרה עליה), על חלוקת החיים לפי תקופות, כך גם האלבום הזה. ההרגשה היא שהשלישייה הזאת רצתה פשוט לבלוע הכל ולעשות כמה שיותר, והיא מתגברת משיר לשיר.
הרב גוניות שולטת פה, הדינמיות לא עוזבת, ונדמה שאם נאטום את האוזניים רק לרגע אחד פתאום נמצא את עצמנו בסגנון מוזיקלי אחר לגמרי, בעולם שונה לגמרי, ובעיקר בתקופה יפה. זה היופי וזה הקסם וזו מוזיקה וזה הכי חשוב.

את מה שאוזניי שומעות קשה לי לתאר, אבל מה שאני יודע זה שסבבה לי לגמרי. שאני עף עם עוד סולו של קלפטון, שהבס שישה מיתרים של ג'ק ברוס גומר אותי ושאי אפשר לדמיין את האלבום הזה בלי התיפוף של ג'ינג'ר בייקר, שלימים יעשה כמעט הכל מבחינה מוזיקלית ונרקוטית ואפילו יספיק להתחתן עם בחירת ליבו מזימבבואה שצעירה ממנו ב-42 שנים. תותחים.

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0