אי שם בשנות ה-90 המוקדמות, היינו שואלים דיסקים אחד מהשני. לא בשביל להעתיק אותם למחשב או בשביל לצרוב(זה בא קצת יותר מאוחר), אלא בשביל להאזין. פשוט להאזין. את אלבום הבכורה של סווייד שאלתי מחבר ובכל יום שעבר הייתי צריך להמציא תירוץ חדש ללמה הוא לא חוזר אליו. מהצליל הראשון של "So Young" ועד האחרון של "The Next Life" זהו אלבום מושלם עמוס באנרגיות, מלודיות קליטות שפשוט תופסות אותך ומלא סקס אפיל כמיטב מסורת הגלאם רוק הבריטי. אז עוד לא הבנתי את ההשראות ואת ההגדרות אבל הייתי מהופנט לגמרי מהעושר של הצליל ומההגשה התאטרלית של ברט אנדרסון.
בימים אלו ממש סווייד מוציאים אלבום חדש והשמועות אומרות שהוא אלבום של חזרה לכושר.
בינתיים, אפשר קצת להתרפק על אז.
לילה טוב מקולומבוס…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0