עוזי חזר השבוע מאמסטרדם והוא במצב רוח עירוני.
אז הוא אפילו הספיק לכתוב פוסט לשבוע האורבני שלנו…
עוזי:
לאורך כל הקריירה שלו פול סיימון חקר את הנוף האורבני, רבים משיריו עוסקים בתחושות עליהן כתב אתמול מרדכי – עוני, בדידות, ניכור, הרגשה של פיון חסר חשיבות בתוך לוח משחק גדול מכדי שיהיה אפשר לתפוס את היקיפיו.
SOUND OF SILENCE שפרסם את פול סיימון וחבר ילדותו גרפנקל (קריירה משותפת שהחלה כבר בגיל 11) הוא אולי השיר המזוהה ביותר עם הניכור העירוני. הוא מתאר בו נופים עירוניים כמו הרכבת התחתית, מדרכות הבטון, אורות הניאון. כולם נופים לא טבעיים שמעודדים התנהגות מנוכרת ולא אנושית. סיימון מדבר על נחילי אנשים, כולם זרים אחד לשני, לא באמת מדברים אחד עם השני, כל אחד עסוק בעצמו ולא רוצה להפר את השקט.

תחנת הרכבת השקטה חוזרת גם בשיר THE BOXER, בו סיימון כותב על החיים הקשים בעיר, הגעגועים הביתה,
הפיתויים וההבטחות שמפילים בפח אנשים צעירים:
"All lies and jests ,Still a man hears what he wants to hear and disregards the rest"
הרצון לעשות "דולר קל" אל מול המציאות בה גם בשכר נמוך לא מקבלים עבודה:
"Asking only workman's wages I come looking for a job, but I get no offers"

לצד כל זה, סימון מתעסק בשירתו ברצון העז לחזור הביתה ולזנוח את הכל. כמובן אפשר לראות את זה בשירים שהוזכרו מעלה ובHOMEWARD BOUND המצוין ("Each town looks the same to me, the movies and the factories, and every stranger’s face I see reminds me that I long to be homeward bound”)
ב MY LITTLE TOWN מדבר סימון על הרצון לחזור הביתה, אבל הוא גם מספר על מה שתופעת העיור עשתה לאותם נופי ילדותו, מקומות שנשארו אותו הדבר אך גרים בהם רק המתים והנוטים למות("Nothing but the dead and dying back in my little town”).

אחרי הסקירה הקצרה הזאת אפשר לחשוב שפול סימון נולד וגדל באיזה חווה באלבמה, באיזור בו הממוצע הוא נפש אחת על כל 100 קמ"ר. אבל זה לא נכון. סיימון נולד בניו ג'רזי, וגדל בשכונה היהודית קיו גארדנס שבקווינס, ניו יורק. ועדין המעבר למנהטן הסמוכה, השאיר אותו מצולק ובודד. ואולי (פרשנות שלי שנתמכת על ידי כמה שירים וראיונות) יש גם תמונה גדולה יותר, זו של המהגר היהודי, מהדורות הראשונים להוולד על אדמות ארצות הברית, זה שאין לו כל נטע באדמה, מגיע לעיר גדולה כדי לבנות לעצמו שורשים ושם. הנופים הירוקים והפתוחים הם בעצם אלו שהשאיר אביו מאחור באירופה. באלבומו המפתיע בטיבו SURPRISE שיצא ב2006 פול סיימון כותב באחד מהשירים:

I’ve been given all I wanted
Only three generations off the boat
I have harvested and I have planted
I am wearing my father’s old coat

פול סיימון התפרסם בעיקר בגלל ההרמוניות הקוליות הנפלאות שהוא וגרפנקל הצליחו ליצור, אולם מבט מעמיק אל תוך מילות השירים שלו מגלה תמונה הרבה יותר רחבה, כזו שמכתירה אותו כמשורר עירוני ענק, יצור בודד במבוכי בטון שרק מחפש פרצוף מוכר ומתגעגע לבית אליו לעולם לא יוכל לשוב…

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0