לכל אורך התפתחות

לכל אורך התפתחותה של המוזיקה הפופולרית פעלו להקות ואמנים שיצרו מוזיקה מתוך הרחובות, הבטון והפיח. מאנשי הבלוז שעלו צפונה וגילו את החיים בגטאות השחורים, הפולקיסטים של שנות ה-60 שישבו בגריניג' וילג' בניו-יורק, הפאנקיסטים של ה-70 דוגמת הראמונס, טלויז'ן, הקלאש, אמנים כמו לו ריד והקטיפה שלו, איגי פופ ועוד. בשמונים רווחו האפלה והתיעוש ולהקות כמו הסמיתס, ניו אורדר, הקיור ואחרות מצאו את קולן, בניינטיז אלה היו ילדי הגראנג' של סיאטל, הראפרים משני חופיה של ארצות הברית ולהקות הבריט פופ דוגמת בלר, פאלפ, אואזיס ושות'…

אז כמובן ששנות האלפיים לא יוצאות דופן וגם הן גידלו דור של אמנים ולהקות עירוניות שלהן המרתפים, הגגות והסמטאות החשוכות הן הלחם והחמאה של היצירה. רק כדי למנות כמה אפשר להזכיר את הסטרוקס, אינטרפול, הנשיונל, טי וי און דה רדיו ועוד ועוד… אבל יש אחת שלא מספיק אנשים מכירים. אז הגיע הזמן…

על "גרייבנהרסט" הנהדרים כתבתי פה ממש בקצרה כהקדמה לספיישל המיוחד שעשינו על הלייבל "וורפ" בתכנית של קולומבוס ברעש האואר לפני ארבעה חודשים, אבל אין שבוע מתאים יותר להרחיב על הלהקה הזאת מאשר השבוע האורבני הנוכחי.

לאלבום השני שלהם משנת 2005 קוראים "שריפות בבניינים מרוחקים", לאחד השירים באלבום קוראים "Cities Beneath the Sea" ואפילו על העטיפה יש תמונה מטושטשת וחתוכה של בניינים בשחור לבן. אבל גם אם כל הדברים האלו לא היו שם, בהאזנה ראשונה, אחרי התו הראשון, כבר הייתם מבינים שאתם שם, בתוך העיר הגדולה.

They descend upon the city like flies
Spraying their eggs into a dead dog’s eyes
It’s england on a saturday night
I wish i could be like them and i try

זהו פסקול לעיר. וכמו בכל מתכון טוב לעיר גדולה, יש פה מרחבים אורבנים היוצרים קלסטרופוביה, יש דהרה ברחובות בלילות אפלים, יש מסתורין ופשע וחוסר ודאות, יש צללים ופחד ויש גם פרנויה וניכור, אבל, כמו ש"גרייבנהרסט" מיטיבים לתאר בבנייה של רצף השירים, יש גם נחמה. ובית. ושקט.

מהגיטרות המצליפות וכלי ההקשה האלקטרונים של שיר הפתיחה, דרך צליל הגיטרה הדוקר והמונוטוניות של "The Velvet Cell", הליטוש והדיוק הכל כך יפים של "Nicole" האינסטרומנטלי ושל "Cities Beneath the Sea" ועד לסיום הכל כך ראוי עם חידוש נפלא לעוד להקה אורבנית נהדרת הנקראת ה-"קינקס", זהו אלבום של יופי גדול שילווה אתכם בחלומות אם רק תתנו לו את תשומת הלב שכל כך מגיעה לו.

There are cities underneath cities
Cities beneath the sea
In deserted towns and burial mounds
There is beauty that no-one will see

לחבורה של ג'ון טלבוט יש עוד שלושה אלבומים בארסנל, כולם יפים מאוד, כולם מעניינים וחדשניים, קדירה ריחנית של דרים פופ ושוגייז, קראוטרוק ואלקטרוניקה, לואו פיי ופולק. אבל אף אחד מהם לא מיטיב לתאר בצורה כל כך משכנעת ומרגשת את הסביבה בה הוא נוצר. קחו קצת זמן, תאזינו. תתמסרו…

החידוש לקינקס שסוגר את האלבום:

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0