מוציאים לדרך את השבוע האורבני שלנו עם תומר ועם דוגמא לאיך מוזיקה שנוצרת מתוך העיר יכולה להשמע…
תומר:
את רוב שנת 1999 העבירה פולי ג'ין בניו יורק. פ.ג'יי, שהגיעה לגיל המכובד של 30 עם ארסנל משובח של 6 אלבומי אולפן יוצאי דופן ויוצאים מן הכלל הסתכלה גבוה על גורדי השחקים וכמו המון אמנים השואבים השראה מהמקום בו הם נמצאים, כך גם הבחורה הזאת.

לפי.ג'י הארווי יש כמה צדדים מוסיקליים ועד היום הכרנו את הצד היותר כאסחיסטי שלה, הגיטרות, השירה, ההופעות התאטרליות והרשימה עוד ארוכה. ולמרות שחלק מן האלמנטים הנ"ל עדיין נמצאים גם באלבום הזה (Big Exit ו-Kamikaze לדוגמא) אנחנו מוצאים כאן פי.ג'י יותר רגועה עם יותר רוך ופופ מהסוג היקר. יש שיגידו שפי.ג'י התבגרה באלבום הזה ויכול להיות שזה נכון אבל מה שבאמת חשוב זה שהיא שמרה על התשוקה שלה. האלבום נכתב בדורסט, פריז וניו יורק וגם המילים וגם המוזיקה משקפות את העובדה שהשפעות המקום ניכרות היטב. האזנה קצרה ל-You Said Something בשילוב עצימת עיניים וקצת דימיון וגם אני נמצא שם בתפוח הגדול, מסתכל גבוה גבוה ורואה בטון אורבני סקסי בטירוף ושובר את הראש, מה זה הדבר החשוב הזה שנאמר שם. האלבום גם חוזר לנופים הקצת יותר פסטורליים בזמן ששהתה בדורסט אבל אנחנו כאן לדבר אורבנית אז בואו נמשיך.

לעיתים קרובות מאוד נותן האלבום את ההרגשה שכן, אתה בעיר. וזה יכול להיות בכל עיר. בכל מקום בו הצופרים פועלים שעות נוספות, השמיים מצופים בטון והכל כל כך מהיר. הרבה פעמים נקלעתי לדיון- האם זה האלבום שצריך להמליץ עליו כאלבום הראשון של היוצרת הנפלאה הזאת? אז כל התשובות נכונות, למרות השינוי שמביא איתו האלבום הזה, הכניסה למצעד הפזמונים, כניסה מסוימת למיינסטרים ושאר ממתקים – האלבום הזה בעיקר חשף אנשים (ואני ביניהם) ליוצרת הגדולה הזאת.

עוד תוספת מרעננת לאלבום מגיעה בדמותו של טום יורק, סולן רדיוהד כמובן ששר יחד עם פי.ג'י ב- This Mess Wer'e in, ביצוע בלתי נשכח לחלוטין ותורם את קולו בשניים נוספים.

קחו את האלבום הזה איתכם פעם הבאה שאתם צועדיםנוסעיםרוכבים או כל דבר בעיר גדולה, ותבחינו מיד בשינוי שהג'ונגל העירוני מקבל על עצמו…

ויחד עם תום יורק: