עוזי:
רדיוהד התחילו את הקריירה עם ההצלחה המטאורית של 'קריפ', הצלחה שמצד אחד איימה להפוך אותה ללהקה של להיט אחד (העובדה שלעתים הלהקה ניגנה את 'קריפ' יותר מפעם אחת בהופעה נותנת בסיס להשערה הזו). אך מצד שני נתנה ללהקה בסיס כלכלי שאפשר לה להוציא אלבום שונה ויוצא דופן כמו 'דה בנדס'. האלבום השלישי – 'אוקיי קומפיוטר' כבר סימן את הפיכתה מהלהקה שמנגנת את 'קריפ' לאחת הלהקות המובילות והמוערכות ביותר על פני הגלובוס.כך מצאו עצמם הלהקה ובעיקר הסולן וכותב השירים תום יורק עומדים שוב בפני מבחן ההצלחה. הציפייה העצומה מצד המעריצים וחברת התקליטים החלה לגבות מחיר נפשי כבד מתום יורק שסיפר על תחושות קשות שליוו אותו בכל פעם שרק הרים את הגיטרה לכתוב שיר חדש. מספר הלהקות החדשות שאימצו את הסגנון של רדיוהד (קולדפליי, מיוז, טראויס ועוד) גם כן תרמו לתחושת המיאוס שהייתה לתום יורק מתעשיית המוזיקה בכלל ומהמוזיקה שאיפיינה את הלהקה עד אז בפרט.
תחושת המיאוס והלחץ תועדו היטב בסרט המצוין שנעשה על הלהקה בתקופה שבין 'אוקיי קומפיוטר' ל'קיד איי' שנקרא MEETING PEOPLE IS EASY (רוצו להוריד).
כדי להתמודד עם הלחץ והכמות הגוברת והולכת של שירים שמצאו את דרכם למגירות ולא לחדר החזרות, תום יורק פשוט החל לצלול לתוך מוזיקה אלקטרונית. בתור התחלה הוא רכש את כל(!!!) האלבומים מהקטלוג של הלייבל WARP(שכבר הוזכר לא פעם אצלנו בספינה). תום יורק סיפר בראיונות על החיבה העזה שלו למוזיקה האלקטרונית ועל האופן שבו היא ריגשה אותו כמו שרוק היה מרגש אותו פעם.
השינויים שעברו על תום יורק כמובן השפיעו מאד על שאר חברי הלהקה שמצאו עצמם באולפן עם כלים שהם פחות מכירים, מי שהתקשה במיוחד היה הגיטריסט אד אובריין שסיפר על תחושותיו מאולפן ההקלטות ביומן מיוחד באינטרנט: "עובדים ביחד על צלילים, ולא כל אחד בתפקיד שמוגדר מראש. זו עבודה קשה להתרגל לעובדה שאיננו מנגנים על הכלים הרגילים שלנו בכל השירים ובחלקם לא מנגנים כלל. צריך ללמוד איך להשתתף בשיר מבלי לנגן תו אחד, ברגע שאתה לומד להתגבר על חוסר הביטחון זה נהדר".
גם המתופף פיל סלוואי היה צריך ללמוד לחיות לצד מכונות תופים ובחלק מהשירים הוא מנגן בכלל על גיטרה.
תום יורק אמר על האלבום: " קיד איי זה כמו לשלוף מחק ענק ולהתחיל הכל מחדש" ובאמת הסאונד הכל כך חדשני של האלבום הזה נותן אותותיו כבר ברצועה הראשונה EVERYTHING IN ITS RIGHT PLACE – קטע מאד לא רדיוהדי מבחינת המלל – מספר שורות מחץ שחוזרות על עצמן ומבחינה מוזיקלית קטע מאד לא אופייני ללהקה שתמיד נשענה על שלוש גיטרות. האוזן עדין לא מתרגלת לסאונד החדש ורדיוהד עוברים לשיר עוד יותר קשה לעיכול – שיר הנושא של האלבום שמכיל אוסף מאד מוזר של צלילים מאד משונים ומעל הכל האפקט שהרכיבו על הקול של תום יורק. ושוב, המלל מאד מאד מוזר ורפטטיבי.
שני הקטעים הבאים NATIONAL ANTHEM בו תום יורק מנגן את הבאס שחוזר על עצמו שוב ושוב לקול תרועת כלי הנשיפה.ו-HOW TO DISAPPEAR COMPLETELY המלווה בכלי מיתר הם קטעים שתום התנסה איתם בזמן סיבוב ההופעות של 'אוקיי קומפיוטר' ולכן השירה והמלל בהן יותר רדיוהדיים. אולם, הליווי של כלי המיתר והנשיפה לצד השימוש בכלים מוזרים כמו לפטופים ו ONDES MARTENOT (תחפשו בויקיפדיה) לא נשמעים כמו שום דבר שעשו קודם.
האלבום מגיע לשיא ב- IDIOTEQUE המבריק שמתחבר בצורה כל כך מרשימה ל- MORNING BELL שאחריו.
האלבום היה לראשון של רדיוהד שכובש את ראשות מצעדי המכירות בארצות הברית ויש לו השלכות מרחיקות לכת על האופן בו מקליטים כיום מוזיקה ובמידה מסוימת על האופן בו סאונד אלקטרוני חדר גם למיינסטרים ואפילו על איך שהלהיטים הכי גדולים ב MTV נשמעו בעשור האחרון .
קיד איי הוא דוגמא לאיך המציאות מכריחה יוצרים להמציא עצמם מחדש. אין לי ספק שתום יורק היה יכול לכתוב עוד עשרה אלבומים כמו 'אוקיי קומפיוטר' (כמו שכתבתי כאן בשבוע ביסיידס וקטעים נדירים – המגירות שלו היו מלאות בשירים כאלה) זה פשוט לא עניין אותו כבר.
אני זוכר ראיון עם תום יורק בו הוא נשאל על ההצלחה של PARACHUTES של קולדפליי ועל ההשוואה המתבקשת בין הלהקות והוא השיב "בהצלחה עם קיד איי". על אף שלא ניתן להתווכח עם ההצלחה המסחרית של קולדפליי, הם בעיניי דוגמה מצוינת ללהקה שצועדת במקום עם נוסחה מצליחה, בדיוק כמו שהיה יכול לקרות לרדיוהד בלי 'קיד איי'.
http://www.youtube.com/watch?v=X7bIYSVpYSU%D7%A2%D7%95%D7%96%D7%99
COMMENTS