ניסיתי להמנע, באמת שניסיתי אבל למרות כל המאמצים להמנע מכתיבה חוזרת על פרנק זאפה, אני חוזר שוב ושוב לבחור ומבין שהוא צריך להיות פה השבוע. כשאני שומע את "המושג" הזה- "הקדימו את זמנם", אני חושב על אמנים פורצי דרך, על כאלו שהחליטו לצאת מהקופסא שכפתה עליהם מסגרת הזמן ולתת לעולם משהו שלא נשמע לפני כן.

המון להקות וזמרים עשו את זה ובעזרת "בונה עולם" עוד ימשיכו לעשות את זה, אם נעיף מבט חטוף ונחזור שניה ל-67' נראה שכמעט כל אלבום הקדים שם את זמנו – אז למה דווקא זאפה?
כי הוא עשה מה שלדעתי אף אחד אחר לא עשה וזה להמציא את עצמו מחדש, לפני כולם ולא סתם פעם ב… אלא כמעט בכל אלבום.
בן אדם שאלבום הבכורה שלו (תקליט כפול, שני רק לבוב דילן בזמנו) שיצא ב-66', זמן קלאסי לכתוב בלדות פופ דביקות שהולכות היישר למצעדי הפזמונים ובחר דווקא להיות פוליטי, סרקסטי ו"אין יור פייס" בלי להסתכל אחורה. אז נכון, שנה לפני, כפי שכבר הוזכר פה, היו חלוצים ששרו נגד מה שלדעתם פגום, וישר כוח על זה אבל זאפה המשיך משם ורק עלה. עוד שישה אלבומים יצאו לזאפה בשנות ה-60 ונחשו מה? לפחות 3 מהם עדיין נחשבים לחדישים, פורצי דרך וכל המושגים הפלצניים האחרים.

חשבתם שזאפה יעצור לנוח? טעיתם. שנות השבעים התחילו עם Burnt Weeny Sandwich שלו, אלבום כמעט אינסטרומנטלי שמתחיל בפופ חריף ומשם רק הולך ומשתפר בעיקר לכיוון הרוק האקספרמנטלי עם מחווה לאיגור סטרבינסקי, מלחין קלאסי מודרני מוערץ ומקור להשראה עבור זאפה. אלבום עם קטעים ארוכים שמשרה עלינו את הנחת והידיעה שיש עוד הרבה בדרך.

ואכן, בהמשך שנות -70 הרפרטואר של זאפה רק התעצם עם עוד אלבומים בלתי נשכחים, סרט הזוי וכמובן ההופעות. הופעות שלא הגיעו לסדר גודל של להקות כמו פינק פלויד לדוגמא אבל בהחלט היו מרטיטות עם שיתוף פעולה בין אמנים כמו הקפטן בשר-לב והצבים, שירי-סיפור של 25 דקות ולקראת סוף שנות השבעים, באלבוםהופעה שנקרא Sheik Yerbouti אפילו חיקוי (די מוצלח) של בוב דילן. בכל הופעה ידע זאפה לשלב את הקהל בצורה ששייכת רק לו ולשלהב אותו בצורה מהפנטת שלא קיימת בשום הופעה של אמן אחר.

לשמחתי הרבה זאפה, מוכשר כמו שהיה הוא חלק מאסופה מעניינת וטובה של אמנים ולהקות שהקדימו את זמנם. אלו האנשים שבזכותם העולם נשמע טוב יותר לפעמים, אפשרי יותר.

אז רגע לפני שאני נפרד ממכם, הנה קטע של זאפה שנכתב ב-15 לנובמבר 86 על מחשב מהסיבה הפשוטה שבזמנו, אנשים פשוט לא היו מסוגלים לנגן אותו. אך קצת פחות מ-7 שנים לאחר מכן, קצת לפני שזאפה מחזיר ציוד הוא מנצח על Ensemble Modern הגרמנים (אלא מי?) שמנגנים לייב את מה שחשב לבלתי אפשרי. זו ההופעה האחרונה בה ישתתף זאפה ואין סגירת מעגל טובה יותר בשביל האמן ששבר כל מוסכמה, חידש, הפתיע ונתן את חייו למוזיקה. אז הנה זה, מרגש עד דמעות. מומלץ להמשיך עם השיר גם אחרי שהקרדיטים מופיעים…

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0