גם היום אנחנו מארחים על הספינה, והפעם זו שחר שכותבת לנו על אלבום מאוד לא מוכר של להקה מוכרת מאוד…
שחר:
בשנת 1965, שחררו ילדי החוף שלושה אלבומים שיקדימו את Pet Sounds המופלא. כשהופכים את התקליט הראשון, Today!, גולשים לצד האפל של בריאן וילסון, ואולי ניתן למצוא בו שיירים מהתקף החרדה שלקה בו ב-64'. התקליט השני, Summer Days (and summer nights!) הוא מעין חזרה לגלים הכחולים ולכדורי הים הצבעוניים אולם גם בו מוצאים הבזקים של גאונות ושל מהלכי בלוז קלאסיים שמתלבשים כל-כך טוב גם על הווייט-בויז בחליפות הפסים הכחולות. התקליט השלישי הוא דווקא המיוחד מבין השלושה, לטעמי. ההפקה הפעילה לחץ מתמשך על ילדי החוף (ועל וילסון בפרט) לייצר עוד ועוד מוזיקה להמונים (ובעיקר ההמונות). אחת מהיוזמות הנ"ל הייתה להפיק הקלטה חיה ממסיבה שלכאורה נכחה בה חבורת המופלאים מהות'ורן, קליפורניה. חברות התקליטים לא נחות לרגע מנסיונן לשווק מוזיקה "כיפית" וקלילה; הטריקים האלה, כך הם יודעים, ימשכו אלפי נערות בקוקיות ושורטס לחנויות התקליטים.

וילסון אומר – הבה ונתחכמה לו. בין 12 הקטעים האקוסטיים משובצות כמה פנינים נסתרות – 3 קאברים לביטלס, קאבר לבוב דילן ואפילו תכנון להשחיל את Satisfaction של הרולינג סטונס, אולם הוא הושמט בחדר העריכה.
Party! הוא גם האלבום בו הופיע לראשונה הקאבר לברברה-אן של ה-Regents. הסינגל יצא בדצמבר 65' והגיע למקום 2 במצעד הלהיטים האמריקאי ושלישי במצעד הבריטי.

לימים, ג'ורג' מרטין יגיד של-Pet Sounds (שיצא כשנה לאחר מכן, ב-66') הייתה השפעה מכרעת על מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר. אפשר לדמות את כיוון ההתפתחות של שתי הלהקות כקווים מקבילים אשר תחת מכבש הלחצים של אותה התקופה, נשפכו לכדי ערוץ משותף; אפשר. אבל יותר סביר להניח כי הן התפתחו כשני זיג-זגים אשר שבים ונוגעים האחד בשני, מזינים אחד את השני ותורמים לעיצובה של המוזיקה כפי שאנחנו מכירים ואוהבים אותה.

אנקדוטה: את ההופעה הראשונה של ילדי החוף הלבנבנים ארגן אבא של וילסון במופע ערב ראש השנה האזרחי לזכרו של ריצ'י ולנס, את הערב הנחתה טינה טרנר. משעשע.