מורדי שבא לנו תמיד ברע, הפעם כותב על מישהו ששר בדיוק לאלה שהחיים שלהם באים להם רע…
מורדי:
השפעתו של המעמד הכלכלי על נער צעיר חורגת הרבה מעבר לגבולות של האם הוא יאכל בערב פירות ים ושאר מאכלים יקרים, או שמא תפוח שנמצא מתגלגל על רצפת השוק. מי שחי בעוני
עלול במקרים רבים למצוא את עצמו מסתובב עם האנשים הלא הנכונים, ולסלול את דרכו הבטוחה לחיים מלאי צער ויגון. נכון שכסף זה לא הכל בחיים.. בוודאי תגידו שבאותה מידה חשובה האהבה, החום, והקרבה שיש בבית, הכל נכון. אבל מה עושה נער שגדל במציאות של שפל כלכלי, בלי כסף, ועם אבא שנפטר כשהילד רק חגג לא מזמן יום הולדת 9? אם מזלך לא שפר עליך רוב הסיכויים שתבלה את שארית הזמן שהוקצב לך על האדמה במכאוב וייסורים, ואם נולדת תחת השם Merle haggard,
אתה תהפוך לבן-זונה קשוח עם קריירה מרשימה של זמר קאנטרי.

הגארד נולד בקליפורניה ב-1937 ובילה את ימיו בכניסה ויציאה ממוסדות לעבריינים צעירים, בבריחות מהבית ובנדודים ברחבי ארה"ב. ככל שהזמן עבר הנער הצעיר גדל והפך לגבר, וגם הפשעים שלו גדלו במידה זהה. באמצע שנות ה-50 נתפס ע"י המשטרה בזמן נסיון שוד מזוין ונשלח לסן-קוונטין הידוע לשמצה, שם המשיך להוכיח את כישוריו כ"איש עסקים" ממולח וניהל תעשיית הימורים מתאו הקטן והאפור.
למזלו, ולמזלנו מריל ויתר על הצעה מפתה שקיבל מאסיר נוסף לברוח מהכלא. היציאה מחומות הכלא דווקא צלחה, אבל גם נסיונות הירי של השוטרים אל עבר האסיר הנמלט צלחו, והחבר מת בזמן נסיונו להימלט את החופש.

נקודת המפנה בסיפור החלה כשלא אחר מאשר ג'וני קאש הגיע להופעה בכלא. המילים והצלילים של ג'וני עוררו במריל סוג של הזדהות והוא החליט להצטרף לתזמורת הכלא, שם הוא חידד את כישוריו המוזיקליים עד ששוחרר ב1960, רק כדי לגלות שלפעמים החופש מייצג את הבדידות הכי נוראית.
אחרי תקופת הסתגלות של כמה חודשים (בהם הוא התפלל לחזור אל מאחורי הסורגים) התחיל מריל לחיות כאדם חופשי
ולפתח את עצמו כזמר קאנטרי שלימים אומנים כמו טום ווייטס וניק קייב יספרו שמבחינתם אין עוד מישהו שיודע לכתוב
שירים כמוהו.

הגארד מייצג את זרם ה-Outlaw בקאנטרי, אותו זרם אליו משתייכים בין השאר גם ווילון ג'נינגס הענק, ג'וני קאש(שלמעשה לא ממש ישב בכלא באמת חוץ מלילה בודד פה ושם במעצר), האנק וויליאמס ועוד…
באופן לא מפתיע השירים שלו עוסקים בכאב, עוני, אלכוהול ופשיעה. ואם יש מישהו שכדאי לשמוע מה יש לו לאמר בנושא, הרי שזה האיש.
האזנה נעימה…

 
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0