והיום, פוסט אורח מיוחד בקולומבוס. אורי מהבלוג Ten To Butter Blood Voodoo שאנחנו מאוד אוהבים כאן על הספינה, כותב לנו על אמן לא מוכר שמסמל בשבילו מחסור. קישור גם לבלוג הלא פייסבוקי של אורי מחכה לכם כאן למטה בתגובות…
אורי:
לא יודע למה דווקא בוב טרימבל הוא הראשון שעלה לי לראש בהקשר של מחסור.
מחסור בהצלחה מסחרית, ללא ספק ואם תרצו גם מחסור בכסף כיוצא מזה.
מחסור בחברים? אולי גם כן, אם אתה אוסף סביבך ילדים בני12-15 שיהיו נגנים בלהקה שלך, זה כנראה אומר משהו.

בוב טרימבל הוא יצור לא מוסבר ואם צריך דוגמא אחת למילה obscure, אין יותר מתאים ממנו.
מעין ישות פסיכדלית כזו שאי אפשר ממש להגדיר. חוץ מאזכור לביטלס שמופיע באלבום הראשון "Dear John, Paul, George and Ringo: If I'm a good boy and work real hard, may I please be the 5th Beatle some day" קשה להבין מי הם ההשפעות המוזיקליות שלו, הוא לא מזכיר שום דבר אחר ששמעתי.
הוציא בסה"כ 2 אלבומי אולפן רשמיים: הראשון Iron Curtain Innocence יצא ב-1980. על הקאבר נראה טרימבל יושב מול מיקרופון עם גיטרה חשמלית על ברכיו, אוחז תת מקלע קל סטייל גנגסטרים משנות ה-30.
השני והיותר נועז ומרגשHarvest Of Dreams יצא ב-1982. שניהם יצאו בהדפסות פרטיות קטנות והשתתפו בהם להקת הילדים המדוברת The Kidds.

אם תמצאו את עצמכם נשאבים ותרצו להרחיק לכת, תוכלו לשים יד או אוזן על 2 אלבומים נוספים.
האלבומים שלו הפכו עם השנים לפריטי אספנות יקרים ומבוקשים בקרב חובבי פסיכדליה ושאר ירקות, עד אשר ראו הוצאות מחודשות באמצע העשור הקודם. הוא עצמו הפך לעוד אחד מאמני הקאלט הביזאריים שיש להם כת מעריצים קטנה.
אם במקרה יש לכם פוביה משנות ה-80', הסאונד של התופים, הסינת'ים והקורוס על הגיטרה, אל דאגה, אין שום רמז לסאונד של אותם שנים, מה שרק מוסיף לכל האווירה הערפילית הזו של טרימבל. יצור שהגיע משום מקום ולא משויך לשום זרם.

מצד אחד השירים שלו מאוד אישיים ופשוטים ומצד שני הוא יכול לצוץ עם משהו שקרוב להזייה, זה מתבטא גם בסאונד והאפקטים על השירה וגם בליריקה המופשטת.
אני מאוהב בעולם הזה שהוא יוצר, עם הקול החצי נשי חצי ילדותי שלו, האווירה המצוירת והסאונד של להקה שמורכבת מילדים קטנים.
אז כן, טרימבל מעולם לא היה בלבו של שום קונסנזוס ולא נחל שום הצלחה, הוא שייך לזן אחר.
הנה לכם עוד פנינה אבודה.
להצטרפות לכת הסודית של טרימבל אנא לחצו על הלינק המצורף:


אם מצאתם את עצמכם נשאבים ותרצו להרחיק לכת, שימו אוזן גם על אלבום שיצא ב-2011 בשם The Cripple Dog Band , ובו הקלטות של להקת הפוסט-פאנק פסיכדלי שהקים טרימבל אחרי שיצא אלבומו השני. שונה ואנרגטי יותר מחומרי הסולו שלו.
מתוך השיר – If Words Were All I had:

time touches with a smile
to lighten the scars of anger you try to hide
releasing those chains that bind
to strengthen the crush on dreams that you hold inside
then running free for a moments time
to catch the dreams that slipped away in some endless rhyme
as you now realize what you've lost to time
but if your memory was all i had
then to hell with it all

 
פוסט הבא
פוסט קודם
וורדפרס: 0
DISQUS: 0