תודה לשחר ששלחה לנו משהו לפתוח איתו את השבת.
שחר:
אני חושבת שהסדרה הראשונה שגרמה לי להבין כמה ה-כ-ל מוזיקלי וכמה המוזיקה הנכונה יכולה לחווט את תאי המוח כך שיתאימו בדיוק לפיקסלים על המסך היא דוסון קריק (כן כן, אל תצחקו. סדרה מעולה עם מוזיקה מעולה עוד יותר. ולראיה Paper Cup של הת'ר נובה שכיכב אצל נועה בשבוע שעבר).
את Street Lights של קניה ווסט חוויתי בפעם הראשונה במהלך פרק של האנטומיה של גריי. כחצי שנה לאחר מכן נסעתי לטייל בחוף המזרחי דווקא, וזה היה השיר העיקרי שליווה אותי בטיול. כשחזרתי, הייתה שנה לא פשוטה, ועדיין – השיר הזה שרד איתי את התלאות.
4 שנים עברו מאז, וגם היום – הוא אחד השירים שלא זזים מהפלייליסט.

אז נכון – הוא אולי לא השיקגו-מן הטריוויאלי והשיר הזה כנראה גם לא בדיוק מייצג את מיסטר ווסט – אבל לי הוא תמיד עושה משהו…

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0