"Blacks + Jews = The Blues"- ערן אמסלם על מייק בלומפילד ועל הקשר בין היהודים לבלוז

e4e15fb5ddb31086610687b233fac1ba

Blacks + Jews = The Blues
הכתובת הישנה הזו, שהתנוססה במשך שנים רבות ברחוב מקסוול המפורסם בשיקגו, מעוררת שאלות באשר לקשר המוזיקלי הלא ממש מפורסם בין שחורים ליהודים. קשר שיש הטוענים שאלמלא היה קיים, המוזיקה של היום לא הייתה נשמעת כמו שהיא נשמעת.

במחצית הראשונה של המאה ה-20 מיליוני שחורים עזבו את הדרום החקלאי של ארצות הברית, מקום בו סבלו ממאות שנים של דיכוי וסבלו מעוני קשה, ועברו לצפון המתועש. שם הם חיפשו התחלה חדשה, הזדמנויות כלכליות, דרך מוצא. באותה שעה ממש עשו את דרכם מיליוני יהודים לארצות הברית של אמריקה, בעיקר ממזרח וממרכז אירופה. נסיבות המעבר היו דומות.

באמריקה של אותה תקופה הייתה נהוגה הפרדה גזעית נוקשה, ואחד המקומות הבודדים בהם שחורים ולבנים יכלו לעבוד ביחד הייתה תעשיית המוזיקה. ובעיר הצפונית שיקגו, בה הייתה הצטרפות מופלאה של נסיבות – שחורים רבים שהיגרו מהדרום, קהילה יהודית גדולה וסצינה מוזיקלית ערה – נוצר בין שתי הקהילות שיתוף פעולה בלתי שגרתי.
הרקע המשותף ברור: דיכוי ורדיפה, חוסר הגנה, היסטוריה של אומללות ומורשת מוזיקלית ענפה, הם שהביאו לתחושת שותפות הגורל ולשיתוף הפעולה הפורה בין יהודים לשחורים, שבא לידי ביטוי הן בהרכבים מוזיקליים והן במפיקים יהודים שקידמו את הבלוז השחור בכל העולם. אם לא האחים צ'ס, האם היה סיכוי שמאדי ווטרס, הנער ממיסיסיפי, היה יוצא לסיבוב הופעות אירופאי? האם הרולינג סטונס וקלפטון היו שומעים עליו ועל חבריו ומביאים את בשורת המוזיקה הזו לכל העולם? ספק גדול.

אחד האמנים שמסמלים יותר מכל את הקשר החזק הזה, ובלי קשר אחד הגיטריסטים הגדולים והחשובים של המאה ה-20, הוא מייק בלומפילד. בלומפילד קיבל את הגיטרה הראשונה שלו כמתנה לבר מצווה. הילד הביישן והקצת מוזר הזה, שנולד ב-1943 למשפחה יהודית אמידה בצפון שיקגו, אהב להתבודד. את הזמן היה מעביר בהאזנה לתכניות רדיו דרומיות, שסיפקו לו את כל מה שהיה צריך: רוקאבילי, R&B והרבה בלוז. עד מהרה התחיל להתגנב עם חברים להופעות בלוז במועדונים הרבים שפוצצו את דרום העיר, ה-south side המפורסם, בשנות ה-50, והתחיל לנגן עם מוזיקאים שחורים מסצינת הבלוז של העיר.

ב-1964, אחרי סשן אולפן עם ג'ון האמונד האגדי, התגלה הכישרון הענק של בלומפילד והוא חתם על חוזה בחברת CBS. משם הדרך למעלה הייתה מהירה: מהלהקה של פול באטרפילד, שהמציאה למעשה את הבלוז-רוק האמריקאי, דרך האלבומים פורצי הדרך של בלוזיסט-יהודי אחר, אחד בשם בוב דילן, המשך ב-Electric Flag שהקים, בקריירת הסולו המסקרנת שלו ובעוד שיתופי פעולה רבים (הבולט שבהם עם אל קופר, שהמוצא שלו כבר ברור לכם) – בלומפילד הפך לאבן דרך בתולדות הבלוז הלבן, ובתולדות הרוקנרול בכלל.

מחוץ לבמה, בלומפילד היה יהודי מתוסבך, עם חרדה קשה מאור הזרקורים ועם בעיות סמים קשות. הוא מת בשנת 1981, בן 38 בלבד, אבל השאיר אחריו מורשת מוזיקלית ענפה, ונגינת גיטרה רבת השראה שאיש עד היום לא הצליח לשחזר. הנה שתי טעימות קטנות. שבת שלום מקולומבוס…

 
פוסט הבא
פוסט קודם
וורדפרס: 3
DISQUS: 0