בחירות בחירות, אבל בקולומבוס מה שבוחרים השבוע זה אלבומי נסיעה טובים, כמו זה שאיתן מביא הפעם…
איתן:
אני חייב לפתוח בזה שאני מאוד מזדהה עם מה שכתבו לפני כאן בימים האחרונים על 'טקס בחירת הדיסקים לנסיעה'. בדרך-כלל אני משתייך לאסכולה שדוגלת בהקצבה של 4-5 דיסקים פר 20 דקות של נסיעה, אבל מדי פעם אני אוהב לשלוף איזה אלבום שלא הקדשתי לו מספיק תשומת לב ולקחת רק אותו, ככה שנכיר אחד את השני יותר מקרוב. בהלוך ובחזור. כך היה גם בסופ"ש האחרון. רצה הגורל ויצא שעוד לפני שידעתי מהו הנושא השבועי, הדיסק שהתלווה אליי בדרכים היה אלבום שעטיפתו היא איור של בחורה נוהגת במכונית.

את העטיפה אגב עיצב ויקטור גסטלום, שאחראי של עטיפות כל האלבומים של קלקסיקו מאז The Black Light המופתי מ-1998, אלבום שסימל את תחילת הידידות המופלאה של ג'ואי ברנס וג'ון קונברטינו – גרעין הלהקה (שנקראת כך על שם עיר קטנה באזור הגבול של קליפורניה ומקסיקו, לא רחוק מביתם שבטוסון, אריזונה) עם מוזיקת מריאצ'י שמגיעה ממקסיקו השכנה. שיתוף הפעולה הלך והתעצם עד לשיאים באלבום Feast of Wire מ-2003, אולם מאז הלהקה קצת נטשה את הצליל המקסיקני, או לפחות השאירה אותו על אש נמוכה והתמקדה במלודיות הקאנטרי-פולק הנהדרות שתמיד היוו את משטח העבודה שלה.

אוהבי האלבומים שהזכרתי, ישמחו לגלות שכאן ב-Carried to Dust, מ-2008, קלקסיקו חזרו לשתף פעולה עם הנגנים מ-Feast of Wire (ובנוסף משתתפים גם חברים מ-Iron&Wine וטורטויז) ויצרו איתם מכלול מענג של קטעים מהפן השקט וה"רציני" יותר, לצד כאלה מהפן הקצבי והשמח, שמגובים בכבוד על-ידי כלי נשיפה.

קלקסיקו בכלל ובאלבום הזה בפרט, מצליחה יותר מכל להקה אחרת, להעביר תחושה של מקום. הגבול הזה בין דרום ארה"ב למקסיקו, קצת משם וקצת משם, כל זה נמצא לגמרי במוזיקה, גם אם זה לא נכתב בפירוש בטקסטים (לפעמים כן). וגם אם המוזיקה היא אינסטרומנטלית לעיתים, התרומה שלה מכרעת בעיצוב התפאורה של הסביבה הגאוגרפית שמצטיירת לנו בראש.
מסופר כאן סיפור בשתי שפות, כיאה ללוקחים בו חלק ולמקום ממנו באו וכשנכנסים אליו דווקא בנסיעה, לפתע הנופים שאתם מכירים מבעד לחלון נראים כמו המרחבים האינסופיים של הדרום הרחוק, בואך מקסיקו. הרחובות שאתה מסתובב בהם עכשיו, הם הרחובות האפלים והקודרים שמתוארים ב-Man Made Lake שמתנגן ברקע – אחד השירים יפים והחזקים באלבום:

וחוץ מזה כשבאמצע הנסיעה שרים לי על "Slowness"

מי אני שאתווכח איתם?

בשורה התחתונה נגדיר את זה כך: מכירים את זה שאתם מאריכים את הנסיעה בעוד 5 דקות כדי לשמוע עוד קצת? אז ככה.
קלקסיקו יגיעו בחודש הבא לביקור שני כאן אצלנו ויפנקו את הקהל הישראלי האדוק שלהם בשתי הופעות. מי שהיה בפעם הקודמת לפני שלוש וחצי שנים, יודע שזה שווה. מי שלא היה, שילמד משגיאות העבר…

 
פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0