מורדי:
יום הולדת שנה זה אירוע משמח מאוד בגלל 2 סיבות עיקריות.
הראשונה שבהן היא שלפי סטטיסטיקה שהמצאתי הרגע (אבל נשמעת הגיונית) שיעור התמותה בקרב תינוקות עד גיל שנה גבוה פי 7 מכאלה ששרדו את השנה הראשונה לחייהם, מה שאומר
שקולומבוס פה בשביל להישאר. הסיבה השנייה היא שעוד מעט נלמד להשתמש בסיר. ואיזה סיר זה יהיה! אין אנשים שהייתי רוצה לעשות איתם קקי יותר מהחבורה המופלאה שנושמת, אוכלת, שותה ומזיעה מוזיקה תקופה ארוכה כל-כך!
לבחור פוסט אחד (אחד!) מ-365 ימים של גילוי מוזיקה זו משימה קשה, שלא לומר אפילו לא קלה. אבל לפעמים צריך לעשות מה שצריך לעשות…
בפוסטים שלי אני משתדל למצוא את הדבר הכי עזוב נטוש מוזנח מוזר (הקיפו בעיגול) שהצלחתי לחשוב עליו, כי אני אוהב את הידיעה שחשפתי בפני אנשים מוזיקה חדשה, ועדיף מהסוג שלא שומעים ברדיו ולא נתקלים בה במקרה, אלא אם כן אתם אוהבים להסתובב בסמטאות אפלות.
השליחות הזאת יפה והכל, ובכל זאת יש משהו קסום לא פחות (שלא לומר יותר) בלקחת מוזיקה שאנשים נחשפו אליה כבר ולתת לה נקודת מבט חדשה שמעצימה את חוויית ההאזנה ומציתה מחדש את להבת האהבה לאלבום אומן שיר. כמו בחורה שרואים כל הזמן, ופתאום בוקר בהיר אחד אתם מגלים
שנרקמת משיכה והאדם מצטייר למולכם באופן חדש, אולי קצת יותר חושני, ואולי הרבה יותר.
ערן יודע לעשות את העבודה הזאת בצורה מעוררת השראה. כבר הרבה שנים שאני שוחה במים העמוקים של הבלוז, אבל השמוק הזה קנה צוללת חדישה תוצרת מיסיסיפי (מודל 1932) בעזרתה הוא צולל עמוק יותר ממה שהגעתי אי-פעם, וכשהוא צף חזרה אל פני הקרקע הוא מניח לפנינו את שלל הפנינים שנדלו ממעמקי האוקיינוס.
את קפטן ביפהארט אני שומע לא מעט זמן, וכמו שקורה לפעמים במערכות יחסים, גם הקפטן ואני מתראים פחות. אם פעם היינו נרדמים יחד אז היום אנחנו יושבים פה ושם לצהריים כדי להתעדכן. לכן שמחתי כל-כך כשערן הדליק אותי מחדש על אחד האלבומים האהובים עלי – Safe as milk.
וכה אמר רבי הבלוז:
"מה שביפהארט היה – חולה בלוז וגם חולה בראש – מתבטא היטב במוזיקה שלו. הוא היה האדם שעשה את החיבור הבלתי אפשרי בין בלוז לאוונגרד: הוא חיבר בין הפשוט, הרגשי, האנושי – שמאפיין כל כך את הבלוז – לבין גבהות המצח והניסיון
המתמיד לפריצת גבולות של אנשי האוונגרד. המוזיקה שלו היא שילוב של בלוז ורוקנרול מצד אחד, יחד עם ג'אז חופשי ועם מוזיקה קלאסית מודרנית מהצד השני. נשמע מטורף? בהחלט".
ונסיים בברכת מי ייתן ונפליג בספינה עוד שנים רבות תוך שתיית ויסקי, מחלת ים והמון מוזיקה משובחת…
COMMENTS