טוב, אני מודה, אחרי שנה שלמה זה לא קל לבחור פוסט אהוב כי כמובן שיש יותר טובים ופחות, אבל כולם מלאים בתשוקה, סקרנות ורצון גדול להכיר מוזיקה לאנשים.
אז מה שעשיתי זה פשוט לפשפש בזכרון(דבר לא קל מסתבר) ולמצוא כמה דברים שגם אני לא הכרתי והחברים פה חידשו והפתיעו אותי איתם. כמובן שאלו גם דברים שחזרתי לשמוע ולהתעמק בהם. אז הנה מקבץ קטן ללא סדר מסויים כולל חלק ממילות הכותבים…

מורדי על הטייגר ליליס בשבוע לונדון:
"שיר פשוט, יפהפה ומטריד בעת ובעונה אחת. אם בזמן השמיעה תחושו געגוע לזמן בעברכם שהיה ואיננו, תדעו שזה לא אתם, אלא הם שאחראים לכך. או שאולי האמת שונה במקצת, אבל אם נאמין שאלה הם אז נפחד טיפה פחות"…

איתן על Baths בשבוע לוס אנג'לס:
"צליל שנשען על קצב היפ-הופי וגולש בין כמה השפעות, מסול לטכנו ודאבסטפ וגם צ'יל אאוט עמום. משהו לקחת אל תוך הלילה"…

עוזי על יוסף חסיד בשבוע גאונים משוגעים:
מקבץ ההקלטות שנותר ממנו ממחיש את גודל הטרגדיה שכן ההקלטות המאוחרות ביותר הוקלטו שחסיד היה בן 17 בלבד. לנו נותר רק להאזין למעט שנשאר וכמו תמיד במקרים האלו, קשה לדעת אם לזקוף את הגאונות לזכות השיגעון או להאשים את השיגעון בבזבוז הגאונות…

ערן על דינו ולנטי בשבוע סן פרנסיסקו:
הוא אף פעם לא הקליט עם אף להקה בצורה מסודרת אבל ב-68, בין מוסד גמילה אחד לשני ולאחר ששוחרר על תנאי מהכלא, הוא הספיק להקליט אלבום אחד של פולק-פסיכדלי אקוסטי מהפנט… הנה הוא עושה את "Me and my Uncle" העממי…

תומר על גרנט לי פיליפס בשבוע לוס אנג'לס:
לי, באופן אישי, הסאונד האקוסטי הוא נחמד ונעים לאוזן, אבל לפעמים נמאס קצת מהר מדי. אבל לא במקרה הזה. ל-36 הדקות האלו אני מוצא עצמי חוזר שוב שוב, נשאב פנימה ובדרך כלל גם שם על רפיט. קיץ, חורף, אור וחושך – האלבום הזה בא טוב תמיד ועושה את מה שמוזיקה עשתה, עושה ועוד תעשה – מספקת לנו הנאה מושלמת.

בקיצור, תהנו ושיהיה יומולדת שמח…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0