לכל תקופה יש את הכוכבים הזוהרים שלה. כשאנחנו מדברים על שנות ה-60 כמובן שנזכיר את הביטלס ואת דילן, ב-70 לא נפסח על זפלין והפינק פלויד, בשנות ה-80 זה היה מייקל ג'קסון ופרינס וכן הלאה… כמובן שיש מקום ליותר מכמה אחדים לפרוח ולהצליח אבל תמיד יהיו את אלו שפשוט היו במקום הנכון בזמן הלא נכון.

שנת 64' היתה גם השנה של "הפלישה הבריטית" הגדולה לאמריקה. כל הנערים שבסוף שנות ה-50 קיבלו ליד תקליטים מהצד השני של האטלנטי והתחילו לחקות את כוכבי הרוק אנ' רול והבלוז של התקופה, כמה שנים אח"כ הקימו להקות עם סאונד טרי ומשודרג של התמהיל האמריקאי שאותו שאפו עמוק לקרבם.

אלה שהובילו את הפלישה היו כמובן הביטלס, הרולינג סטונס, האנימלס, הקינקס והזומביס שזכו לאהדה מטורפת אצל דוד סם, אבל יש עוד רשימה ארוכה של להקות נהדרות שלקחו חלק במבצע אבל חסו בצילם של השמות הגדולים וכמעט נשכחו לחלוטין כשהאבק שקע על מדפי התקליטים.

לאחת מהלהקות האלה שבאמת כדאי להכיר, קוראים "מנפרד מן". להקה אנגלית שהוקמה ע"י בחור דרום אפריקאי שעבר לאנגליה בשנת 61'. קראו לו מנפרד מן כמובן והשפעתו הגדולה ביותר היתה ג'אז של התקופה דוגמת ג'ון קולטריין, מיילס דייויס ואורנט קולמן, עוד משהו שהולך לייחד את הסאונד של המנפרדים מהשאר סביבם.

לאחר שאסף סביבו מוזיקאים מוכשרים וחתם על חוזה הקלטות ב-EMI הגדולה, התחילו להקליט החברים גרסאות כיסוי בעיקר(כמו שהיה נהוג בתקופה) לדברים שהם אהבו במיוחד.
אלבום הבכורה- "The Five Faces of Manfred Mann" מורכב מביצועים חדשים להאוולין וולף, ווילי דיקסון, מאדי ווטרס ועוד, כשהחבורה מכניסה בהם הרבה סטייל ורעננות. הקול מלא הנשמה של הסולן פול ג'ונס(אחד היריבים היחידים של מיק ג'אגר אז מבחינת התשוקה וההבעה) ביחד עם הסקסופון של מנפרד, הרמוניקה ושאר החברים, הופכים את התקליט הזה לכיף אחד גדול. החברים נתנו את כל מה שיש להם בארסנל ומילאו את כל 39 הדקות המקסימליות שהיה לתקליט להציע.

בהמשך הלהקה תעבור עוד הרבה תהפוכות ותחליף חברים רבים וגם סגנונות(בין היתר תקופת פרוג רוק) אבל אחרי הכל, החומרים המוקדמים שלהם הם שכנראה יעמדו יותר מכולם במבחן הזמן.
הנה שני קטעים מהאלבום הראשון להתרשמותכם.
תהנו…
שנה טובה מקולומבוס!!!

פוסט הבא
פוסט קודם
וורדפרס: 0
DISQUS: 0