היתה לי הרגשה ש"שבוע נשים" יהיה שבוע טוב, והנה איתן מחזק לי עוד יותר את ההרגשה…
איתן: את האלבום 'בציר טוב' הלחינו, עיבדו וביצעו שני גברים, אולם מאחורי היצירה עומדת אישה גדולה אחת.
יונה וולך הייתה עוף מוזר בתרבות הישראלית עד למותה בגיל 41 מסרטן השד. אפשר לדבר על שירתה ודמותה רבות (ואני בטוח שאילן יעשה את זה בתגובות), אך בנוגע לחייה אציין רק שני פרטים : 1. בגיל 21, וולך אשפזה את עצמה בבית חולים פסיכיאטרי וטופלה שם בעזרת LSD, מה שהיה נהוג אז כחלק מטיפול כזה. 2. בביוגרפיה שכתב יגאל סרנה, מסופר שטרם מותה חלמה על אלוהים הבא לחדרה, נעול נעלי לכה שחורות, ומשמיע באוזניה את ייעודה: לכתוב את התנ"ך מחדש.
שיריה של יונה וולך עסקו המון בדברים כביכול לא חשובים מחיי היום-יום או נושאים שלא מדברים עליהם כגון מיניות או מגדר, וכללו גם שפת רחוב ומילים ותיאורים בוטים, מה שהפך את מלאכת השיווק ללא פשוטה, על אחת כמה וכמה בתעשיית המוזיקה של אז.
בתחילת שנות ה-80', כשוולך כבר נודעה בזכות שיריה הכתובים, נולד הרעיון לאלבום, יחד עם המוזיקאים, חברי הילדות – אילן וירצברג ושמעון גלבץ, שילחינו טקסטים שכתבה.
כמו שאמרנו, לא קל היה למכור רעיון כזה לחברות התקליטים השמרניות, והפרויקט נקלע לקשיים ולסחבת. וירצברג וגלבץ מימנו חלק מההקלטות על-ידי עבודות אולפן, היכן שהקליטו. האלבום הושלם בדם ויזע ב-82', אך שלב ההפצה היה בעייתי לא פחות. כאן נכנסו לתמונה יואב קוטנר ועיתונאי מוזיקה נוספים, ובעזרת לחץ התקשורת, השתכנעה חברת CBS, שמאז הפכה ל-NMC, להפיץ את האלבום.
השניים טיפלו בטקסטים בידי אומן והציגו עיבודים ולחנים יוצאי דופן, וכן במה מוזיקלית יותר מראויה למשוררת יוצאת דופן.
לא רק בציר טוב, אלא גם משתבח עם השנים…
COMMENTS