שבוע 23- שבוע פנינים נשכחות בקולומבוס

subtitle

ממשיכים ב"שבוע פנינים נשכחות", והנה איתן עם פוסט שהוא פנינה בפני עצמו…
איתן: Jackson C. Frank ביקר גם הוא בספינה של קולומבוס כהערת שוליים בשבוע הראשון. אלא שאז, כמו שציין הקפטן, הספינה אכלסה לא יותר ממלחים בודדים.
את סיפורו התכוונתי לספר עוד קודם, ב'שבוע ניו-יורק' וב'שבוע מתים בטרם עת', אך איכשהו הוא ידע לשמור עצמו לזמן שאין מתאים ממנו. ג'קסון סי. פרנק הוא ההגדרה של פנינה נשכחת…
אז בואו נתחיל מההתחלה. ג'קסון גדל בניו-יורק וכבר בגיל 11 חווה אירוע טראומטי נורא ביותר. שריפה שפרצה בבית-הספר שבו למד גרמה למותם של 15 תלמידים ולג'קסון – כוויות קשות ברוב חלקי גופו. אז, בזמן השיקום, ג'קסון קיבל את הגיטרה הראשונה שלו, מתנה מהמורה שלו בבית-הספר. בהמשך הוא השתמש בכספי הביטוח מהשריפה כדי לנסוע לאנגליה ולעשות שם מוזיקה.
"Catch a boat to England baby…"
באנגליה הוא פגש כמה מוזיקאים צעירים ביניהם פול סיימון וארט גרפונקל (השניים גם חלקו דירה עם ג'קסון), אל סטיוארט, ברט יאנש ועוד. הוא הכיר גם אחות מוסמכת בשם סנדי דני, איתה יצא במשך תקופה. מספרים שהוא היה זה ששכנע את סנדי לפתח קריירה במוזיקה. בשנת 1965 נכנס ג'קסון לאולפן להקליט את אלבומו היחיד. למרות שהיה מוקף שם בחבריו – גרפונקל, סטיוארט ופול סיימון, שהפיק את האלבום, ג'קסון התבייש לשיר ולנגן מולם וביקש להיות מוסתר מאחורי וילון. האלבום סידר לו כמה הופעות באנגליה, אך לא הרבה מעבר. מצבו הכלכלי התערער ואיתו גם מצבו הנפשי.
כעבור כמה שנים של נדודים בין אנגליה לארה"ב, ג"קסון חזר אל מולדתו והקים משפחה – אישה ושני ילדים. גורלו המר רדף אותו גם שם. ג'קסון איבד את בנו שלקה בסיסטיק פיברוזיס.
"That is me running naked and unmentioned…"
במהלך העשורים הבאים, ג'קסון שקע בדיכאון עמוק ובסכיזופרניה. הוא ירד מנכסיו והגיע ממש לרחוב. נכנס ויצא ממוסדות רפואיים ואחרים ובקושי עמד על הרגליים, עד שמשום מקום, בתחילת שנות התשעים, איתר אותו מעריץ שהחליט לעזור לו להשתקם. "זה כמעט גרם לי לבכות", סיפר המעריץ. "מולי נמצא אדם בן חמישים, שכל רכושו מסתכם במזוודה רעועה וזוג משקפיים שבורים". האדם עזר לו למצוא מקום מגורים ודווקא אז, כשהעניינים החלו קצת להסתדר, ג'קסון נורה בעינו בעת שישב על ספסל בניו-יורק, על-ידי ילדים ששיחקו ברובה-אויר עם קליעי פלסטיק.
Jackson C. Frank עזב אותנו יממה אחרי יום הולדתו ה-56 מדלקת ריאות ודום לב והותיר אחריו, מלבד סיפור חיים יוצא דופן, גם את אותו אלבום הנושא את שמו מ-1965 בהפקה של פול סיימון. חלק מהשירים זכו לאינספור קאברים במרוצת השנים וכך חשפו את פועלו לעוד כמה אזניים, אך האלבום מעולם לא זכה להצלחה הראויה.
לפניכם כמה מהפנינים הבלתי נשכחות ממנו…

 

 

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0