שבוע 22- שבוע אינדי ישראלי בקולומבוס

ללא הקדמות מיותרות, אשתו של קולומבוס:
ביקשתי אותו ליומולדת…
כי יש לו שני צדדים… בצד אחד אדום- ראיתי את עצמי במטבח מכינה ארוחת לילה כשהרוח מהפרדסים נכנסת חמה פנימה הביתה, נרעדת על ידי הצלילים. וצד אחד לזמן שבו אקום מוקדם, אבהה בתחושת בדידות- בדיעבד כי השמש איחרה לבוא, אז ינעים לי הצד הכחול את הרגש….
"למה את חייבת תמיד לעצב את הרגעים שלך" אומר לי קולומבוס מתלונן על תכנון של פרטי אוירה. ונכון שלרוב כך אני בוחרת את המוזיקה שלי.
אז מה שהצלחתי להוציא משם…הוא לא התחושות בצבע הכחול, ולא אלה שצבועות אדום. ולא, אין צד שאני אוהבת יותר. יש הרמוניה.
האלבום בשבילי הוא כולו ביצוע מדהים של ירוק… זאת אומרת, אין הרבה הגדרות שאפשר להכניס אליהן את השירה של רות דולורס וייס או הביצועים שלה או הבחירה לביצועים…
קודם כל צריך להבין שהיא עושה קאברים באלבום הזה בין היתר לטום וויטס, בילי הולידיי, דיויד בואי ונינה סימון, שזה נשמע בעייתי מלכתחילה. בשביל הרבה מבצעים זו משימת התאבדות…
כנראה בגלל שעם כזה קול מסתורי, לא רגיל, בעיניי אפילו גוון של צינון יש בו, דולורס-וייס התעקשה להיות מי שהיא. וכשהיא שרה אי אפשר כמעט לחשוב על שום דבר אחר חוץ מעליה עצמה. להתרכז, לשמוע את הקול, בדיוק. השאר הוא תפאורה מדהימה שנותנת עליו עוד רקע, מי הוא הקול הזה, מה הוא אוהב ומה הוא עבר.
זו כנראה יכולת ההבעה שלה, עם עומק של מכתש רמון ורמות של אינטליגנציה רגשית, טכנית ומוזיקלית. עובדה פשוטה לא?
זהו אלבום מלא כלי נשיפה, שירי ג'אז ובלוז, אלבום עם עיבודים אמיצים בדרך מאוד לא קונבנציונאלית… בין היתר יש פה ביצוע בלוזי מטלטל ל"Trouble" של אלביס(מתוכו לקוח גם שם האלבום), ביצוע מפתיע בו מבצע אחיה איתי את "Toxic" של בריטני ספירס!, פירוש מקסים ל"shipbuilding" של אלביס קוסטלו, חידוש פשוט ויפהפה ל"To make you feel my love" של דילן והיריעה קצרה מלספר על כולם.
Ruth Dolores weiss נולדה באשקלון ב-'78. כנערה למדה בתיכון למדעים ואומנויות בירושלים ואימצה את השם "דולורס" שפירושו בלאדינו עצבות ואומללות…(ראה/שמע צד כחול של האלבום). בגיל 15 קיבלה את האלבום של טום וויטס –"בון מאשין"…יופי עכשיו כולנו אוהבים אותה יותר. היא העבירה כמה שנים בטקסס ועכשיו, למזלנו, היא שוב פה. היא מנגנת עם הקונטרה באסיסט יהוא ירון והוציאה עד כה 3 אלבומים: באנגלית ב- 2004, אלבום יפהפה בעברית מ-2008 ועכשיו ב- 2012.
מי שכבר קרא פוסטים שלי וודאי שם לב לרגישות היתרה שיש לי לקולות של נשים. שבאים אי שם ממעמקי חלל הבטן באיזור של הסרעפת, קצת מעל הרחם. באותה נקודה שבה נאגרים כל הרצונות התשוקה היצרים והיצירה שלנו….
אסיים ואומר, שכרגע, היום…היא הזמרת והיוצרת הכי מיוחדת וטובה שיש לנו בשטח הטריטוריאלי של מדינת ישראל (לגבי פלסטין אין לי שמץ. מתנצלת)…

 

 

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0