הרי זה לא שישי בלי "שישי ובלוז" עם ערן. והיום, בלוז מתגלגל… ערן: The blues is the roots, everything else is the fruits"", אמר ווילי דיקסון הגדול, ולא ידע עד כמה צדק.
רוק מתקדם, רוק אלטרנטיבי, פאנק רוק, רוק כבד, גראנג', פולק רוק ועוד מאות וריאציות שונות ומשונות של הרוק – לכולם מקור אחד. אמריקאי מאד, מוקדם מאד ושחור מאד.
אז בקצרה: בשנות החמישים הותכו להם יחדיו r&b, קאנטרי, רוקבילי ובעיקר בלוז כדי ליצור את הרוקנרול המוקדם של אגדות כמו צ'אק ברי, בו דידלי וליטל ריצ'רד; כמה שנים לאחר מכן, בתחילת שנות השישים, כמה להקות בריטיות (בצעד שנודע כ"פלישה הבריטית") התלהבו כל כך מהמוזיקה המהירה, הקצבית והמרדנית הזו, אימצו אותה לעצמם (עם טוויסט קטן משלהן), והצליחו מסחרית ואמנותית כל כך עד שהפכו את הרוק לתופעה חברתית חסרת תקדים.
כשמנסים להתחקות אחר מקורו של הרוק כסגנון מוזיקלי, נדמה שסיפורה של הלהקה הבריטית היחידה אי פעם שהצליחה לעשות מוזיקה יותר אמריקאית מהאמריקאים, יכול לשמש מקרה בוחן מושלם.
הרולינג סטונז הוקמו בשנות השישים המוקדמות בלונדון על ידי שני חברים לספסל הלימודים, מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס.
ריצ'רדס מספר על ההיכרות של השניים: "יום אחד אני עולה לרכבת, והנה אני רואה את ג'אגר עם חמישה תקליטים מתחת לזרוע. היו לו את צ'אק ברי, ליטל וולטר, מאדי ווטרס. אז הזמנתי אותו אליי הביתה". כפי שניתן להבין מהציטוט הזה, השניים קיבלו את ההשראה שלהם מעבר לים, וכך גם שמה של הלהקה נלקח מקלאסיקת הבלוז "Rollin' Stone Blues" של מאדי ווטרס.
בתחילת הדרך, יכולת כתיבת השירים של הצמד ג'אגר את ריצ'רדס עדיין לא הייתה מלוטשת לגמרי. הסטונז התחילו בעצם כלהקת קאברים למוזיקה שהם גדלו עליה.
האלבום השני של הסטונז נקרא 12 X 5. מדובר באלבום קאברים, למרות שכבר בשלב הזה ג'אגר וריצ'רדס התחילו לנסות את כוחם בשירים מקוריים (יש שלושה כאלה באלבום). יש שם קאברים לשירי r&b ובלוז ישנים, בביצועים שאמנם הקנו לסטונז תהילת עולם מיידית, אבל משם זה רק הלך והשתפר: הם המשיכו לעשות מוזיקה מקורית, מיוחדת ובעיקר מלוכלכת וחצופה; ג'אגר וריצ'רדס התחדדו בין השנים עד שהפכו לצמד כותבי השירים מהמקוריים והפורים במאה העשרים; אבל האלבום הזה, שעומד יפה במבחן הזמן, הוא אחת ההוכחות למקום בו הכל התחיל: בדלתא של נהר המיסיסיפי…
COMMENTS