שבוע 19- שבוע פסי-קול בקולומבוס

ממשיכים עם עוד פס-קול שהוא גם אלבום אישי ונהדר. איתן כותב לנו פוסט מצוין על סלמה, ועל השירים שלה… איתן: במסגרת התחקיר לפוסט הזה, חזרתי וצפיתי שוב אחרי כמה וכמה שנים בסרט "רוקדת בחשיכה" של לארס פון טרייר. זכרתי אותו כאחד הסרטים העוצמתיים רגשית שראיתי. ביורק עצמה, שמככבת בסרט, אמרה שהעבודה עליו הייתה לה כל-כך קשה ואינטנסיבית מהבחינה הזו, שהיא לעולם לא תשחק יותר בסרטים.
קצרה היריעה מלספר לכם את כל העלילה, אך נזכיר רק שביורק משחקת בתפקיד הראשי את סלמה – מהגרת תמימה ופשוטה מצ'כוסלובקיה שמגיעה עם בנה הצעיר לעיירה קטנה בוושינגטון של שנות השישים, במטרה לחסוך סנט אחרי סנט מעבודתה במפעל מתכות, כדי לממן לבנה ניתוח להצלת ראייתו (סלמה ובנה לוקים במחלה תורשתית שגורמת לעיוורון).
כתבתי כאן בעבר על ביורק והזכרתי את העולם הדמיוני שיצרה באלבומיה. ובכן, כאן הפנטזיות והחלומות בהקיץ הם חלק מעולמה של סלמה. סלמה היא מעריצה מושבעת של מיוזיקלס וכהתמודדות עם החיים הלא פשוטים שלה, היא מפנטזת בשירים שמלווים את הסרט (או בעצם מחזמר) על עולם מקביל. אידיאלי, אופטימי ומושלם. וכמו באלבומים של ביורק עצמה, שביל הבריחה הזה של סלמה הוא המקום שממנו מגיעים השירים שמרכיבים את הפסקול. השירים של סלמה – Selmasongs.
מוזיקלית, ב- Selmasongs ביורק כרגיל פנטסטית (תרתי משמע), חדשנית, מקורית וסוחפת. אף אחד לא יכול לחבר ניגודים גדולים כל-כך כמו אינדסטריאל (מוזיקת מכונות תעשייתית) ומיוזיקל (מוזיקה של מחזות-זמר, על כל המשתמע מכך) ולצאת מזה בחיים.
ביורק משחקת תפקיד מאוד אמוציונלי שמייצר תחושות אי-נוחות רבות וטלטלה פנימית לצופה. לעומת זאת הפסקול, כמו שאמרנו מורכב מהפנטזיות והחלומות שלה. כזאת היא. אופטימית…

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0