שבוע 16- שבוע חופש בקולומבוס

אני מקווה שלא שבעתם מכל הפיתות, כי איתן מביא לנו משהו עסיסי ל"שבוע חופש"… איתן: האלבום השישי של Cat Power נקרא "You Are Free" וזה מספיק לנו בשביל לדבר עליו השבוע. שרלין מרשל (או Chan, כמו שאני קורא לה בבית) פרצה לעולם האינדי האמריקאי עם כמה אלבומי לואו-פיי נפלאים ולא תמיד פשוטים לשמיעה באמצע שנות התשעים. עד לסוף העשור קולה היווה כוח (חתול) מקורי ומשמעותי בסצנה. משהו בקול שלה נשמע מאוד שונה, כאילו הוא יוצא ממקום עמוק יותר בגוף. בשנת 2003, חמש שנים מאז האלבום המקורי האחרון שלה ושלוש שנים אחרי אלבום הקאברים הראשון, היא משחררת את האלבום עליו אנחנו מדברים. הכי קומוניקטיבי שלה עד אז. אלבום שבעקבותיו היא זוכה להכרה רחבה יותר ובדיעבד, אלבום שמציין סוף של תקופה מוזיקלית מבחינתה: קט שמרה על אופי אחיד באלבומיה עד אז – עיבודים מינימליסטיים עם גוון מחוספס. על-אף שהפכה רכה יותר במרוצת השנים, "הצעקה השקטה" שאפיינה את החתולה עד אז (קולית, מוזיקלית וטקסטואלית), תעלם סופית באלבומים הבאים לטובת גישה יותר בוגרת ומבוגרת אפשר לומר (ועם זאת לא פחות מעניינת), עם עיבודים חמים ועשירים יותר (לקראת האלבום האחרון חברה ללהקת The Dirty Delta Blues), שלוקחים לעיתים את קולה למקומות של סול ו-R&B. קט פאוור של היום כבר לא שורטת, אלא בעיקר פרוותית ונעימה. לכן אפשר להתייחס ל – "You Are Free" אולי כאחרון אלבומי הנעורים שלה. גם סוג של חופש… החפרנים שבינכם ישמחו לגלות שהוא מציג כמה שיתופי פעולה מעניינים : דייויד קמפבל (אבא של בק) אחראי על עיבוד כלי-המיתר. אחד מכלי-המיתר הוא הכינור של וורן אליס (Dirty Three, ניק קייב והזרעים ורעים), עוד שני מוזיקאים מוזכרים בקרדיטים רק בראשי תיבות : (D.G) – דייב גרוהל (נירוונה, פו פייטרס) נותן בתופים ובבס בכמה שירים, ו- (E.V) – אדי וודר, תורם מקולו הערב..