Homeאורחים כותביםשבוע חופש בקולומבוס

שבוע 16- שבוע חופש בקולומבוס

כנראה שהמושג הזה של חופש מוציא מאיתנו דברים טובים. הנה ההוכחה בדמות פוסט אורח מצויין של גלעד… גלעד: חופש הוא מושג מופשט המתאר העדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות (ויקיפדיה אמרה, אני לא אעז להתווכח). ג'ימי הנדריקס, בעיניי רבים גדול האנשים שהניחו ידם (או שיניהם) על גיטרה, גדל בסביבה ענייה, בן לאב יוצא צבא. בתחילת דרכו הוא פוטר ממספר להקות ונדחה על ידי אמרגנים שונים. העדר אילוצים? אפשרויות פעולה לא מוגבלות?
למרות הקשיים האמורים, ספק אם יש מישהו שיהלום יותר את משמעות החופש במוזיקה. הנדריקס היה לגיטרה החשמלית מה שישו היה לנצרות, מה שאברהם אבינו ליהדות – A MOMENT OF REVELATION. גם לפניו רבים ונהדרים החזיקו בגיטרה. כולם חדשניים, כולם חלוציים. ובכל זאת.
הסאונד של הנדריקס נשמע אחרת. הוא תמיד נשמע אחרת. וזוהי בעצם מהות החופש במקרה של הנדריקס. החריגה מהתבנית. האגדה הנפוצה לפיה הוא אינו יודע תווים (אמת זו או בדיה – לעולם לא אדע) רק מעצימה לדימוי הרווח שלו בציבור. דימוי שמשתכלל עם כל דיסטורשן. עם כל סיבוב קטן נוסף של כפתורי המגבר צעד ימינה.
אפילו שם הלהקות שלו הצביע על החופש הזה. "החוויה". תחושה שונה, כזו שנחרתת בזיכרון. בוודאי משוחררת מתבניות. "להקה של צוענים". כי מי בעצם יכול לאלף צועני?
אבל זה לא שהדברים התקיימו רק במימד הסמלי. במידה והציבור הרחב עדיין ספקני, אציע לו לפקוד אחד מכבישי ארצנו (ואפציר שוב ושוב – לא בשעת פקקים!), להכניס לתוך המערכת את אלבומו הראשון, ולהעביר, נו, טוב. קשה להגיד לאיזה מספר רצועה, זה תלוי איזו גרסה אתם מחזיקים. כן, חופש מכבלים הפקתיים. רב עוצמה. אז תאתרו שם את PURPLE HAZE, ותנסו, באמת שתנסו, להמנע מלשאת כפייכם אל השמיים בזמן השורה האלמותית שהפכה את השיר הזה למה שהוא.
so, if you'll excuse me, I have some skies to kiss right now.
אבל מאחר והשיר המדובר כבר שגור על פי כל, החלטתי שעדיף לשמוע את הרצועה האהובה עליי מאותו אלבום, שהיא מהות הפסיכדליה, והפסיכדליה, ולא משנה בגלל מה, היא מהות החופש.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=RK8N6DjJccc&w=448&h=252&hd=1]
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=T17pP2d10dA&w=448&h=252&hd=1]

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0