שבוע 15- שבוע גאונים משוגעים בקולומבוס

פוסט אחרון ל"שבוע גאונים משוגעים" ובשבילי הוא מעין סגירת מעגל. כשהתחלתי את הפרוייקט הזה שנקרא קולומבוס, השיר הראשון שעלה לאוויר הוירטואלי היה "Terrapin" של סיד בארט. מאז עברו הרבה מים תחת הספינה של קולומבוס, אבל האלבום הזה לא מפסיק להדהד לי בראש. בארט היה אחראי לסאונד פורץ הדרך של אלבום הבכורה (Piper At The Gates Of Dawn) הפסיכדלי והנהדר של פינק פלויד (גם את שם הלהקה הוא המציא) אבל "התפוטר" מהלהקה אחרי שתקופה ארוכה של שימוש מאסיבי ב-L.S.D וסמים אחרים, השאירה אותו צל של עצמו, לא צפוי ונתון להתפרצויות סכיזופרניות. לאחר תקופת צינון של שנתיים, בהן הוא לא נראה הרבה מחוץ לביתו, בארט חזר לאולפן בעזרתם הרבה של חברים קרובים (ביניהם רוברט וויאט, רוג'ר ווטרס ודייויד גילמור, מחליפו בפינק פלויד ומי שהפיק חצי מהאלבום) והתחיל להקליט את "The Madcup Laughs", אלבום הבכורה המופתי שלו. זהו אלבום שמלא ב"טעויות", לתוך ההקלטות נכנסו התחלות לא נכונות לשירים, זיופים בשירה של בארט, המהומים מוזרים של חברי "סופט מאשין" שלא הצליחו לעקוב אחרי השירה המפוזרת וגם ג'יבריש. אבל כל אלה הם מה שהופכים את האלבום הלא אחיד הזה (הוא הוקלט בשני חלקים על ידי שני מפיקים) למסמך שמתעד את בארט הסכיזופרן בצורה הנאמנה ביותר. זה אלבום כנה ותמים בצורה ערומה וכואבת. אלבום שנכנס לך ללב וממשיך להסתובב שם בלופ אינסופי. השיגעון של בארט הרים את ראשו לכל אורך ההקלטות וישנם אינסוף סיפורים מוזרים מהאולפן, דייויד גילמור מספר שהיו פעמים שהוא היה צריך להעיר אותו באמצע שיר! בצאתו, האלבום קיבל ביקורות מזלזלות ועוקצניות, אבל למזלנו, בעשורים שעברו מאז הוא קיבל את ההכרה הראויה לו. בארט הוציא באותה שנה גם את "Barrett", שגם ממנו אפשר לדלות פנינים, אבל אחר כך פרש לאלמוניותו וסיים את חייו (2006) כ"שוטה הכפר" בבית אימו בקיימברידג' שבאנגליה. ואחרי הכל, בשבילי הוא תמיד יהיה יהלום משוגע שעדיין נוצץ..

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0