שבוע 15- שבוע גאונים משוגעים בקולומבוס

פתחו את דלתות התודעה, איתן כותב לנו על אחד הגאונים הגדולים והמשפיעים ביותר… איתן: זה כנראה לא מדויק להגדיר את ג'ים מוריסון כמשוגע. עם זאת, יסכימו איתי כולם שדמותו הקיצונית, הכריזמטית, פורצת הגבולות, וספציפית את אלה של אמריקה השמרנית של שנות השישים (נזכיר רק שג'ים חשף לא פעם את איבר מינו בזמן הופעה ואף נעצר על כך), תרמה רבות למעמדו המיתולוגי בהיכל התהילה של הרוק.

אך הילד הרע, הפרובוקטור יפה התואר, ייזכר גם כפרפורמר גדול ומשורר בחסד. למרות שהספיק לא מעט בחייו הקצרים (27, אלא מה..), הוא מעולם לא זכה להשלים אלבום שירה מלא, כפי שתמיד רצה.
מוריסון נולד בפלורידה ובגיל 20 חצה את ארצות-הברית כדי ללמוד פילוסופיה, ספרות וקולנוע באוניברסיטת קליפורניה. המשורר שבו החל לפרוץ החוצה כבר אז. כשגיבש סביבו את חטיבת הקצב האדירה והמהפכנית (קלידים-גיטרה-תופים. ללא בס!), הברז נפתח במלוא העצמה. בתקופה של פחות מחמש שנים, "הדלתות" שחררו שישה אלבומי-על ששינו את פני המוזיקה וגם הקליטו כמות מרשימה של חומר שלא נכלל באלבומים, בין היתר גם קטעי שירה של מוריסון. לרווחת האספנים, חלק גדול מההקלטות האלה מילאו אוספים ובוקס-סטים למיניהם. כמה מקטעי השירה שהוקלטו, נאספו לתוך אלבום בשם 'תפילה אמריקאית' (An American Prayer). השם של ג'ים מוריסון רשום בגדול על העטיפה ומתחת, בקטן – Music by The Doors. אלבום השירה שג'ים מוריסון ייחל לו, ראה אור 7 שנים אחרי מותו. חטיבת הקצב התגבשה שוב כדי להקליט מוזיקה שתלווה את התפילה של ג'ים. את הסיפורים על מוות, מיניות ודת. את החלומות והזכרונות (כמו תאונת הדרכים במדבר, שג'ים היה עד לה בגיל 4, שבה נהרגה משפחה של מי שקולומבוס מכנה אינדיאנים).
אף-על-פי שהורכב מהקלטות שונות, לצד קטעים מהופעות, העריכה המושלמת של האלבום יוצרת תחושה של מעין הומאז' ליצירה/פילוסופיה של הגאון האקסצנטרי (בשביל זה צריך לשמוע את האלבום ברצף). אחרי כמה האזנות, מצטייר לו מחזה אפוף מסתורין ומורחב תודעתית, שמתחיל כשמוריסון מכריז ש"הטקס עומד להתחיל" ומסתיים בתפילה של ג'ים, שבה הוא מודה לאל על "האור הלבן העיוור", הלא הוא המוות.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0