שבוע 15- שבוע גאונים משוגעים בקולומבוס

מה יותר מתאים ליום השואה, מאשר פוסט על כנר יהודי מפולין שהיה גם גאון וגם משוגע? כנראה שכלום… עוזי: מיני פוסט קלאסי : יוסף חסיד נולד ב-1923 בפולניה למשפחה יהודית, איבד את אמו בגיל צעיר וחונך על ידי אביו הקפדן שלקח על עצמו לטפח את הכישרון המוסיקלי של בנו. ב-1934 החל חסיד ללמוד באופן מקצועי בבית הספר למוזיקה על שם שופן בורשה. כישרונו המוזיקלי של חסיד, הטכניקה המדויקת שלו והאינטונציה הייחודית שלו זיכו אותו במלגה ללימודים בלונדון ב-1937, ובהתחשב במצב בפולין בשנות השלושים המאוחרות, גם בחייו. בהופעה בסלון בית פרטי בלונדון הוא ניגן בפני אחד מגדולי הכנרים והמלחינים לכינור של המאה העשרים – פריץ קרייסלר, שאמר עליו : "כנר כמו יאשה חפץ נולד אחת למאה שנה, כנר כמו יוסף חסיד, אחת למאתיים". מרב התרגשות, קרייסלר העניק לחסיד את הכינור המיוחד (והמאד יקר) שלו ועליו ניגן חסיד במשך חייו הקצרים. כמו גאונים מוזיקליים רבים, בריאותו הנפשית הייתה מאד רופפת והוא אובחן כסכיזופרן. הקלטות הבכורה שלו הן ההקלטות היחידות שנשארו מהגאון הזה, וגם הן מספיקות רק כדי למלא חצי אלבום שאת חציו השני משלימה בת כיתתו, הכנרית ג'ינט נבו שקיפחה את חייה בתאונת מטוס. החל משנת 1941 חסיד נכנס ויצא ממוסדות לחולי נפש, והפסיק לנגן. בשנת 1942 הוא הוכרז (עם חותמת גומי והכל) כמשוגע ואושפז בכפייה לבית משוגעים שם בילה את יתרת חייו. בהעדר ידע ודרכי טיפול תרופתיים במחלות נפש באותם הימים, הרופאים ניסו לטפל בו באמצעות מכות חשמל. בשנת 1950, לאחר שטיפול ממושך של מכות חשמל לא עזר, הרופאים החליטו לנתח את מוחו של חסיד בניסיון לרפא את נפשו (היום זה נשמע מוזר) והוא מת מסיבוכים של דלקת כרום המוח שהתפתחה בעקבות הניתוח בעודו בן 27 (איך לא?) בלבד. מקבץ ההקלטות שנותר ממנו ממחיש את גודל הטרגדיה שכן ההקלטות המאוחרות ביותר הוקלטו שחסיד היה בן 17 בלבד. לנו נותר רק להאזין למעט שנשאר וכמו תמיד במקרים האלו, קשה לדעת אם לזקוף את הגאונות לזכות השיגעון או להאשים את השיגעון בבזבוז הגאונות.