שבוע 15-שבוע גאונים משוגעים בקולומבוס

מסתבר שיש לנו בארצנו הקטנטונת מספר לא מבוטל של מוזיקאים לא הכי שפויים, ואלעד כותב לנו פוסט אורח מצויין על אחד מהיותר שנויים במחלוקת…

אלעד: בעיני רב הציבור הוא המתולתל השמח ששר פעם על שמוליק ובטי בם והיום – "קוקו עם תעודות" ששר על ברוך מרזל וצדקתו של מאיר כהנא. כשזה נוגע למדינת ישראל הקטנה, אי אפשר לדבר על גאונים משוגעים מבלי להזכיר את השם אריאל זילבר.
זילבר, בעיני המורד הגדול של הפופ הישראלי, למעלה מ-30 שנה עוטף בלחנים קליטים ומתקתקים, טקסטים שעוסקים בין היתר בשאלות לא פשוטות על האדם והעולם בו הוא חי.
זילבר מאז ומתמיד היה "התמהוני" ה"אאוטסיידר". מלחין בחסד שיצר במהלך השנים מוזיקת פופ, רוק אנד רול, מוזיקה ערבית, ג'אז, ראפ ואפילו השתמש בפיו ככלי נגינה (דבר שכיח ב"סקאט" של הג'אז האמריקאי אך נדיר במחוזותינו).
עוד בתקופתו כחבר בלהקת "תמוז" המיתולוגית, זילבר לא עשה לעצמו חיים קלים ובטח שלא לאנשים סביבו. הוא דרש מהתאורן שיאיר עליו בזרקור שחור, במהלך הופעה שלמה עטה על ראשו שקית נייר חומה והעלה להופעת חימום עובד במה הזוי ואנונימי בשם רמי פורטיס.
חיפושיו אחר משמעויות הביאו אותו עד המסך הגדול כאשר שיחק בתפקיד ראשי את דמותו של לא אחר מאשר ברוך שפינוזה בסרט "אושר ללא גבול".
זילבר הגאון המשוגע הוא לא פוליטיקלי קורקט. זה לא שהוא לא רוצה, הוא לא יכול.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0