שבוע 14- שבוע אלבומי בכורה בקולומבוס

אין כמו בלוז לעת ערב בשישי, ומה שטוב לשישי בערב, טוב שבעתיים בחג. וכמו תמיד, זה שוב הזמן ל"שישי ובלוז"… ערן: בעקבות ההצלחה האדירה של Cream של אריק קלפטון בסוף שנות השישים, קמו להן בבריטניה להקות בלוז לבנות כמו פטריות אחרי הגשם. Love Sculpture הייתה אחת מאותן להקות שניסו לשחזר את ההצלחה של ה"פאוור טריו" פורץ הדרך. הלהקה נרשמה בדברי הימים של הבלוז בזכות שני דברים: הראשון הוא דייב אדמונדס, הגיטריסט/זמר/כותב שירים/מנהיג שלה שזכה להצלחה גדולה אחרי התפרקות הלהקה, והשני, והחשוב עוד יותר, הוא אלבום הבכורה המונומנטלי שלה.
הבלוז, כזכור, התחיל בצד השני של הים כתופעה תרבותית אמריקאית למהדרין, אבל הבלוז-רוק – "הבן המוצלח" שלו – פותח ושוכלל על ידי ילדים בריטים לבנים שהגבירו את הקצב ואת הסאונד והפכו אותו לגרסה נוספת, נוטפת רגש ולכלוך, של הבלוז השחור מגדות המיסיסיפי. באלבום הזה רואים את התהליך הזה מצוין: כולו (למעט שיר אחד) מורכב מקאברים לענקי הבלוז השחורים שמעבר לים (הבולטים הם ריי צ'ארלס וביבי קינג). לשירים המקוריים נוספה שכבה עבה של חספוס ושל עוצמה, בעיקר בזכות הגיטרה של אדמונדס, שבוכה, מייללת ומייבבת את הבלוז עד שלא נשאר אלא להתמסר למוזיקה, ובאמת להאמין לבחור הוולשי החביב כשהוא שר טקסטים דרומיים בכייניים על היחס המחפיר של האישה שלו כלפיו…

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0