שבוע 13- קולומבוס מגלה את לונדון

ממש לפני שמתחילים לארוז, הנה עוזי סוגר לנו יפה את שבוע לונדון. עוזי: הקינקס הוקמו על ידי האחים דייויס בתחילת שנות השישים תחת השם העורבים (THE RAVENS) ועל אף שאינם מפורסמים כיום כמו הביטלס או הסטונס הם בהחלט היוו חלק חשוב מהפלישה הבריטית לארצות הברית ומקומם בהיכל התהילה של הרוק הבריטי מובטח. בשנת 1969 יצא אלבומם 'ארתור (או נפילתה של האימפריה הבריטית)', אלבום אנטי מלחמתי שמגולל את סיפורו של ארתור שמאס בחיים בממלכה הבריטית המתקשה להתמודד עם תוצאותיה ההרסניות של מלחמת העולם השנייה וההפצצות הגרמניות על לונדון וכעת מנסה לקבל החלטה האם לעבור לגור באוסטרליה ולזנוח את הממלכה. בניגוד לביטלס ולמסרי האהבה והאחדות הגלובליים שלהם, הקינקס מכוונים כאן לבטן הרכה של החברה הבריטית ומספרים סיפור אישי ומקומי יותר, שמים ללעג את תחושת הפטריוטיות והנכונות של אנשים למות למען היוניון ג'ק. בשירים 'מר צ'רצ'יל אומר' ו-'ויקטוריה' הם לועגים למלכה, לראש הממשלה המיתולוגי ולאימפריאליזם הבריטי. האלבום הזה הוא אחד הביטויים לפריחה התרבותית והמהפכנית שצמחה מתוך לונדון לשאר העולם בשנות השישים (ערן – גם לארצות הברית היה חלק חשוב בפריחה, במיוחד לאור מלחמת וייטנאם). אנשים שגדלו תחת הזיכרונות של לונדון ההרוסה ובאווירת נכאים של שכול עצב ועוני, ביקשו הווה ועתיד טוב יותר, בין היתר באמצעות מוזיקה מופלאה. כמו שכתבתי בשבוע אפריקה, מוזיקה לעתים משמשת כממתק שמסייע לבלוע גלולות מרות – המסר הקשה והמילים הדוקרות עטופות במוזיקה שמחה וקצבית. לשמוע, להקשיב למילים ולסיפור ולנסות לא להיות מדוכאים יותר מדי מכך שהמסרים תקפים גם היום והצורך במהפכה עודנו עומד.

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0