שבוע 13- קולומבוס מגלה את לונדון

ממשיכים לטייל בלונדון, והפעם תומר כותב לנו על אחד האמנים הכי גדולים שהעיר הזאת ראתה… תומר: דייויד רוברט ג׳ונס או בשמו הקצת יותר מוכר- דייויד בואי. זמר, שחקן, מפיק וכותב. האיש בעל העין הירוקה והעין הכחולה (בעקבות קטטה שבה השתתף כשהיה צעיר וזיכתה אותו בעין מזכוכית). סמל הסקס והתגלמות ה-"Glam Rock" . כאן, באלבומו הרביעי Hunky Dory שיצא ב-1971, אלבום שמעניק מחוות לגדולים כגון דילן, אנדי וורהול ומחתרת הקטיפה. האלבום נפתח עם "Changes", שיר שמתמקד בקושי ובאופי שנדרש מהאומן להמציא עצמו מחדש וממשיך ״בהמנון״ ?Life On Mars, השיר שה-BBC כינה ״הכלאה בין הצגה בבורדווי וציור של סאלבדור דאלי״. ריק ווקמן מלהקת Yes על הפסנתר מכה על הקלידים בזמן שבואי לוקח אותך למסע שהוא המציא, ולמרות שהמסע מפחיד ("…It's the freakiest show") אתה מוצא עצמך ניחוח, רגוע והפחד הופך לסקרנות עצומה. אבל בואי לא נח וב-Quicksand הוא מוריד הילוך, ואנו,החטטנים – זוכים.

בואי בשעתו הרעה ביותר,מסטול מסמים, מכוח וחוסר אהבה עצמי מגיש לנו על מגש של זהב את עצמו, מתחנן שיניחו לו ואומר לכולנו בפנים "Don't Believe In Yourself". המילים תיאטרליות וההגשה טעימה ופותחת את התיאבון. "Andy Warhol" ,"Song Of Bob Dylan" ו-"Queen Bitch" ,שלוש מחוות לאומנים מוערכים ומוכשרים מנבאים את תחילת סופה של יצירת המופת הזאת. בשיר שסוגר את האלבום מתוודה בואי כי כתב אותו על מנת ״לזכות״ בקהל האמריקאי. שיר מלא בליריקה בלתי חדירה ואופי קצת שונה.

Hunky Dory הוא אלבום שפוגע, משנה, מפחיד, משמח ונוגה שפשוט לא נמאס לעולם…

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0