שבוע 12- קולומבוס מגלה את טקסס

שישי בערב, הזמן הכי רגוע בשבוע. תתרווחו בכורסה, תישענו, "שישי ובלוז" כבר כאן… ערן: "בבלוז, המוזיקאי מספר סיפור, וחי אותו, דרך המוזיקה שלו". נדמה שאין בן אדם שמתאים יותר לתיאור הזה מאשר ארון "טי בון" ווקר, יליד טקסס ומאבות הבלוז הטקסני המיוחד. הבלוז של טקסס החל להתפתח בשנות העשרים של המאה הקודמת. הוא עושה שימוש בגיטרה לא כליווי לשירה, אלא ככלי מוביל ומרכזי. הוא הושפע גם מהקאנטרי ומזכיר אותו לפעמים במילים המתקתקות ובלחנים האיטיים והנינוחים. לטי בון ווקר יש חלק גדול בעיצוב הבלוז של טקסס, ולמעשה בעיצוב הבלוז המודרני כולו.
עכשיו, הרבה פעמים כשאומרים על מוזיקאים שהם "חלוצים",
"הקדימו את זמנם" או "השפיעו רבות על עולם המוזיקה" זו דרך אחרת, קצת מתפלצנת, לומר שהם משעממים וכבר לא רלוונטיים. ואנחנו הרי כאן כדי להנות ממוזיקה, לא כדי לשמוע שיעור בהיסטוריה. ובכן, טי בון ווקר הוא מהאלה שהם גם חלוצים, ממציאנים, משפיעים וכל שאר הסופרלטיבים, וגם מוזיקאי יחיד במינו שהמוזיקה שלו נשארה עדכנית ומעניינת גם היום, כשכל כך הרבה מנסים לחקות את מה שנדמה שהוא נולד איתו – הבלוז, כלומר היכולת לספר סיפור דרך המוזיקה. נדמה שלפרט את רשימת ההישגים המוזיקליים שהגיע אליהם והאמנים שהשפיע עליהם יהיה מייגע. מה שכן צריך לומר זה שרואים שכמו בלוזיסט אמיתי, הוא פשוט חי את המוזיקה שלו, בצורה הכי אותנטית שיכולה להיות. השילוב הזה של נגינת גיטרה עם רגש נדיר (יותר נכון עשיית אהבה איתה, שימו לב לפרצופים שלו כשהוא מנגן), יכולת כתיבת שירים מופלאה וכריזמה בימתית מפחידה הופכים את טי בון ווקר לאחד המוזיקאים שהכי כיף לשמוע גם היום, חמישים או שישים שנה אחרי שהשירים האלה הוקלטו…

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0