שבוע 11- קולומבוס מגלה את מנצ’סטר

פוסט אחרון ומצויין לשבוע מנצ'סטר… עוזי: תכירו את מר סקראף. הוא מציג את עצמו בתור די ג'יי, מפיק, מאייר ושותה תה. הוא קיבל את הכינוי בגלל הזקנקן שמעטר את פניו ובגלל סגנון האיור שלו שמזכיר מאד את סדרת הספרים המאוירים של רוג'ר הארגרייבס. בשנת 1999 הוא הוציא אלבום שני בלייבל הנחשב Ninja Tune (הלייבל שהראה אור גם לקיד קואלה הנהדר הזכור לנו לטובה משבוע קנדה) שנקרא KEEP IT UNREAL. ואכן מדובר באלבום בלתי אמיתי מבחינת הגיוון המוזיקלי שבו והסאונד החדשני שלו. להגדיר מוזיקה אלקטרונית לזרמים השונים שלה זו משימה קשה גם ככה, אבל באלבום הזה אני מוותר מראש על הניסיון להכניס אותו לאחת מהנישות. לעתים יש לו רגעים טריפ הופיים, לפעמים יש נגיעות של אסיד ג'אז מפוצץ בברייק ביטס, לפעמים זה בכלל על גבול הטכנו, ולעתים זה נשמע(בדומה לקיד קואלה) כמו משחק של ילד בפטיפון ובתקליטים שסבא השאיר במחסן. בכל מקרה, יש לאלבום סאונד מרענן, כיפי וחדש ועל אף האקלקטיות שלו, מר סקארף כמצופה מדי ג'יי מנוסה מצליח לשלב באופן מושלם בין הקטעים ושומר על טמפו גבוה וכיפי לאורך כל האלבום.
לנפץ את הזגוגית ולשמוע בימים דיכאוניים – שיפור המצב רוח מובטח, עשוי גם להועיל בימים בהן המוטיבציה לעשות ספונג'ה נמוכה. מצ"ב שני קטעים מהאלבום – האנימציה על חשבון מר סקראף.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0