שבוע 11- קולומבוס מגלה את מנצ’סטר

איזה כיף ששוב שישי בצהריים, והגיע הזמן ל"שישי ובלוז" עם הצ'אק נוריס של הבלוז, הלא הוא ערן שלנו… ערן: כמו רבים מבני דורו בבריטניה, ג'ון מאייל, יליד מנצ'סטר, נחשף כבחור צעיר בשנות החמישים לצלילי הבלוז והאר נ' בי שהגיעו ברדיו מהצד השני של האטלנטי – ונדהם. מאייל, ה"סנדק" של הבלוז הבריטי והמייבא המרכזי של הסגנון לאי הצפוני, נודע לא רק כנגן סופר-מוכשר במפוחית, גיטרה, קלידים וכמעט כל כלי אפשרי אחר, אלא גם כמייסד ז'אנר הבלוז-רוק וכמגלה כישרונות עצום. בגלל ההעדפה שלו לקלידים ולמפוחית, נותרה באופן קבוע בלהקה שלו משבצת פנויה של גיטריסט, ולאורך השנים הגיעו להתארח אצלו גיטריסטים בתחילת דרכם שהמשיכו לאחר מכן את מורשתו: פיטר גרין עשה איתו אלבום והמשיך לקריירה בלוזית ענפה, מיק טיילור ביקר והמשיך לרולינג סטונס כשהיו בשיא כוחם, והחשוב והמפורסם מכולם – מיודענו אריק קלפטון.
קלפטון חבר לג'ון מאייל ולבלוזברייקרס שלו בשנת 1966, ימיו הראשונים של הבלוז הבריטי, כגיטריסט מוכשר וצעיר שבדיוק יוצא מהאלמוניות בדרכו לכבוש את העולם. האלבום המדובר, שנקרא בפשטות Bluesbreakers with Eric Clapton, נחשב לאבן דרך בתולדות הבלוז הבריטי. הבריטים, ומאייל בראשם, לקחו את הצלילים המחוספסים ששמעו מעבר לים, הגבירו את הקצב, הוסיפו מדי פעם כלי נשיפה, ובעיקר הפכו את הגיטרה החשמלית לכלי שמוביל את המוזיקה. התוצאה היא תערובת מענגת של בלוז ורוקנרול, ובאלבום הזה הגיטרה של קלפטון, יחד עם השירה והקלידים של מאייל (קלפטון, למרבה המזל, עדיין לא העז לפתוח את הפה ולשיר בתקופה הזו), אחראים על אלבום חד פעמי שנותן בראש ושורד בלי בעיה את מבחן הזמן – עוד מעט חמישים שנה וזה עדיין נשמע כל כך חד ורענן..

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0