שבוע 5- קולומבוס מגלה דברים חדשים

איזה כיף שגרמתי למומחה הבלוז והפולק שלנו, ערן, לפתוח עוד כפתור בחליפה, להניח את המקטרת בצד ולהתיישב לכתוב לכם על אחד מהאלבומים שהוא ממש רוצה שתגלו. וכך הוא כותב: לסם מאגט, שמוכר יותר בשם הבמה שלו Magic Sam, לא הייתה קריירה ארוכה. כמו הרבה בלוזיסטים שחורים (ולא שחורים…) לפניו, החיים שלו נקטעו מוקדם מאוד, מוקדם מדי, אחרי התקף לב בגיל 32. אבל סם הקוסם, בניגוד להרבה אחרים, לא היה צריך עשרות שנים כדי להשפיע. הוא הספיק להשאיר מאחוריו שני אלבומים – שניהם נחשבים לאבני דרך בתולדות הבלוז של שיקגו, והבלוז בכלל.
האלבום הזה, West Side Soul, הוא אלבום הבכורה שלו. מכירים את אלבומי הבכורה האלה שרק גורמים לכם לתהות איך לעזאזל אמן מצליח להישמע כל כך מהודק ומגובש כבר בהקלטה הראשונה? אז זה אחד מאלה. שם האלבום מרמז על תוכנו – בלוז של שיקגו, מהצד המערבי. ה-West Side Blues, שמג'יק סם היה מחלוציו, לקח את הבלוז החשמלי של הענקים משיקגו לכיוון יותר מהיר, יותר בוגי-י, עם דגש גדול יותר על גיטרות. זה נמצא איפשהו על הגבול בין בלוז חשמלי קלאסי של מאדי והאוולין וולף, לסול של קרטיס מייפילד, ונדמה שהוא מצליח ללכוד את הגרעין של שני הסגנונות בלי ממש להישמע כמו אחד מהם. הטקסטים, באופן לא מפתיע, עוסקים בנשים מרושעות ובאהבה נכזבת, אבל ברור שכמו תמיד בבלוז, הם לא העיקר. בבלוז – והאלבום הזה מדגים את זה בצורה מופתית – העיקר הוא הרגש, הסיפור שהאמן מספר, האותנטיות, הזיעה, והדמעות שבא לך להזיל יחד עם האמן. לא צריך לנתח אותו, צריך פשוט להתמסר אליו. התמורה מגיעה ברגע.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0